מהי מטרתו של ציווי ה' למשה לעלות אל הר נבו ולראות ממנו את הארץ שאליה לא יבוא? האם מטרתו להעצים את הטרגיות במותו של משה? ייחוס כוונה כזו לצו ה' אינו סביר. מסתבר כי ההפך הוא הנכון! מטרתו של צו זה היא דווקא להמתיק את שעת מותו של משה ולרוממה.
מה בדיוק ראה משה מראש הר נבו?
(א) ... ויראהו ה' את כל הארץ: את הגלעד עד דן.
(ב) ואת כל נפתלי, ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון.
(ג) ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער.
חבל הארץ הראשון שהראהו ה', הגלעד עד דן, וחבל הארץ האחרון שהראהו - הנגב והכיכר - הם חלקי הארץ היחידים המכונים כאן בשמותיהם הגאוגרפיים. שאר חבלי הארץ שהראהו ה' מכונים על שם השבטים שעתידים לשבת בהם: "כל נפתלי" (הגליל המזרחי); "ארץ אפרים ומנשה"; "כל ארץ יהודה עד הים האחרון".
נראה שזהו המקור למדרשם של חז"ל המובא בספרי וברש"י, כי ראייתו של משה מעל הר נבו הייתה חזון נבואי.
חזון הארץ שנתגלה למשה הוא חזון הארץ המיושבת על ידי שבטי ישראל. בחזון זה רואה משה את הארץ מחולקת לשבטי ישראל, היושבים איש על נחלתו, עוד בטרם חצו הללו את הירדן לכבשה. ראייתו של משה חודרת אפוא לא רק אל תוך מרחבי המקום של הארץ אלא אף אל תוך מרחבי הזמן, והוא רואה לפניו את העתיד כאילו הוא הווה. ראייה זו של הארץ המחולקת לשבטים מתקשרת עתה לברכותיו של משה לשבטים השונים, שחלקן עסקו אף הן באפיון הנחלות של אותם שבטים.
הציווי על משה לעלות ולראות את הארץ נועד לפצותו בכניסה נבואית לתוכה על כך שלא נכנס אליה בגופו! בעיני רוחו ובחזונו הנבואי רואה משה כיצד נשלם מפעל חייו - "וישכֹּן ישראל בטח בדד עין יעקב, אל ארץ דגן ותירוש" (ל"ג, כח).
פרשנות זו לראייתו של משה מראש הר נבו מרוממת את הסיטואציה אל השגב הנבואי, שיש בו נחמה לרועה הנאמן, הרואה בבהירות כי גם בלכתו מעל עמו, יבוא הצאן בשלום אל מקומו המובטח.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון