מה עושה כאן פרשיית הביכורים?

פרשיית ביכורים (כו, א-יא) מקומה הטבעי יחד עם פרשיות החגים (לעיל בפרק טז), בין שבועות לסוכות.
מדוע היא מופיעה בפרק החותם (כו) של פרשיות החוקים והמצוות, לפני מעמד הברית (כז-כח)?
ברור עוד יותר מקומו של 'וידוי מעשרות': נסו נא לקרוא ברצף מפרק יד (כב-כט) – "עַשֵׂר תְעַשֵׂר את כל תבוּאת זרעך... מקצה שלש שנים תוציא את כל מַעשַׂר תבוּאָתךָ... (כו, יב-טו) - "כי תְכַלֶה לַעְשֵׂר את כל מַעשַׂר תבוּאָתךָ בשנה השלישִת שנת המַעשֵׂר ...", ותגלו שזאת פרשייה אחת.
מדוע וידוי מעשרות מופיע בחיתום החוקים והמצוות, בפרק כו?
מבחינת המבנה, יש כאן סגירה חוזרת לראש (=מבנה כיאסטי) לחוקים ולמצוות של "המקום אשר יבחר ה'" (פרקים יב עד טז), כחלק ממבנה סגור מתחילת פרשת 'ראה' (שימו לב לסגירת המעגל):
ברכה וקללה
גריזים ועיבל
חוקים ומצוות "המקום אשר יבחר ה'"
חוקי ההנהגה
חוקי המלחמה
חוקי היחיד והמשפחה
זכירת עמלק
מקרא ביכורים ווידוי מעשר
הברכה והקללה
גריזים ועיבל     
 
אבל מצד התוכן – מדוע נבחרו פרשיות אלה לחיתום?
בשתי הפרשיות האלה יש הצהרות חגיגיות של אדם מישראל, שהן כמו תמצית הכול, ושתי ההצהרות האלה – הצהרת הראשית והצהרת הסיכום – מתאימות בדיוק לחיתום החוקים והמצוות. על ראשית פרי האדמה, קורא מביא הביכורים את ראשית היותנו לעם (חלקה העיקרי השתלב בהגדה של פסח).
על סוף מחזור המעשרות קורא מפריש הקודש (=התרומות והמעשרות) סיכום חגיגי ומפורט – "...עשיתי ככל אשר צִויתָני", ומבקש ברכה לפני ה' – "הַשקיפה ממעון קדשך מן השמים וּבָרֵך את עמך את ישראל, ואת האדמה אשר נתתה לנו... ארץ זבת חלב ודבש" (כו, טו).

באדיבות אתר 929