מה השתנה בעקבות התפילה?

עיון בתכניה של תפילת יונה מבהיר, שתוכנה איננו בקשה להצלה ואף איננו הודיה על הצלה פיזית. בתפילה ישנה הודיה על היענות רוחנית, על חידוש הקשר שבין אדם לאלוקיו. יונה עבר תהליך, מבריחה מוחלטת מלפני ה', ועד לתחנונים שהביע על מנת לחזור אל ה' ולהביט אל היכל קודשו.

הפנייה של יונה אל ה' לא התרחשה באופן מידי. שלושה ימים עברו על יונה במעי הדג עד שהוא פתח בתפילה לה'. רק עתה הפנים יונה את דברי רב החובל והוא קורא אל אלוקיו.

לאחר דבריו הנרגשים, היינו מצפים לקרוא את תגובת ה' לקריאתו. היינו מצפים שהתגובה תהיה 'ויאמר ה' ליונה', אולם במקום זאת נאמר: "ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה" (י). לאחר מכן פתח ה' בדברים אל יונה, אך אין בדברים מענה לקריאת יונה, אלא חזרה לקונית על הציווי ללכת לנינוה. חזרת ה' על הציווי, תוך הדגשה שזוהי חזרה על הציווי "שנית", נועדה לומר: אכן אצל יונה התרחש שינוי, אך ה' לא שינה דבר, הכול נשאר בדיוק כפי שהיה בתחילת הספר. למרות הגעגועים שיונה הביע כלפי ה', הוא קודם כול מחויב לקיים את דבר ה' ואת מצוותיו, ורק אחר כך יוכל ה' להסביר לו פנים.

ואכן, בדיאלוג הבא, ה' פותח עם יונה בדברים ומדבר איתו על רגשותיו ועל טענותיו. במילים אחרות, נראה שה' דוחה את דברי הגעגועים של יונה בתפילתו. הוא אמנם מצילו, אך לא כאב האוהב את בנו ומחזירו לחיקו, אלא כאב הכועס על בנו שסר מן הדרך, ומחזירו בכוח אל ביתו. נימה זו עולה מן התיאור "ויקא את יונה אל היבשה" (י). הקאה איננה סתם הוצאה או העברה, אלא יש בה סוג של דחייה רוחנית. נדמה שהכתוב מבקש ללמדנו שה' עדיין כועס על יונה, ושהסיפור עדיין לא הסתיים, כפי שאנו עדים לנוכח ההתפתחות שבהמשך הסיפור.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך הספר 'וביום צום כיפור יחתמון'