מה השתנה?

מענהו של ה' מן הסערה הוא בין המנוני הבריאה המרשימים ביותר במקרא, ובספרות העולם הקדום כולו (אם לא המרשים שבהם, ואם לא בעולם בכלל). תמונה רחבת היקף, של תבל ומלואה ועוצמתה נפרשת מול איוב, וברקע הנאום הזה כבר לא ניצב איש מלבדו.

הרֵעים אינם, אליהוא נעלם. לקראת סיום הספר יחזרו הרֵעים ויינזפו, ואיוב, העומד באלם ומניד בראשו פעם ופעמיים "הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ" (ד), "עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר" (מ"ב, ו), הוא היחיד העומד מול בוראו, שומע ועונה.

אם נזכור כי הוויכוח בין איוב לרעיו עמד על תיאור תכונותיו ואופיו של האל, וכי הרֵעים הדגישו את חוכמתו, ואילו איוב הדגיש את עוצמתו, בא התיאור הזה ואומר: אין הבדל בין השניים. לא תיתכן העוצמה הזו ללא חוכמה, ואין ביטוי לחוכמה בלא עוצמה, לפיכך כל הוויכוח מיותר. גם ביטויי העוצמה, שפוגעים באדם לכאורה בצורה עיוורת, נעשים מתוך החוכמה.

אבל אין בכך כדי להניח את הדעת. סוף סוף שאלותיו הנוקבות של איוב נותרו ללא מענה משביע רצון, ובסופו של דבר עיקרי הדברים הלא כבר נאמרו בארבע וריאציות שונות מפי הדוברים השונים בספר. מה השתנה? מה שמע עכשיו איוב שלא שמע קודם לכן?

או אולי צריך לשאול כך: מה באמת עמד מאחורי זעקותיו של איוב? האם באמת ביקש מענה מושכל ומובן? פעם אחר פעם דחה את טענות רעיו, באמרו, פחות או יותר, אתם לא מחדשים לי דבר, ואת מה שאתם עוד לא למדתם אני כבר שכחתי.

הלא אנחנו שחקנים בסרט, שמסגרתו נקבעה על ידי חוקי ספרות החוכמה; אנחנו משחקים כאן בפינג פונג פתגמים, מעיפים תובנות מחוכמות איש למגרש רעהו, אבל מספרות החוכמה לא תבוא התשועה. יש כאן נפש, שהסבל מביא אותה לכמיהה, והכמיהה מביאה אותה לרצון שמעל כל רצונות ההבנה.

חוויה אני רוצה, צועק איוב. את א-לוהים אני רוצה. פה, אתי, כאן ועכשיו, שידבר איתי, שלא יסתתר מאחורי פתגמים ומובאות של זקנים חכמים סיניים מדורות קודמים. הלא כך בכה כבר בפרק כ"ג – "מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ. אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת. אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי" (כ"ג, ד-ה).

וא-לוהים, הכל יכול, החכם מכל, שמי יאמר לו מה תעשה, מגיע ומתייצב למשפטו של האדם, העפר ואפר, שתבע אותו למשפט וכבר הכין כתב הגנה. ובאחת, נאום הא-לוהים, שבמבט ראשון נראה כנאום תביעה, מסתבר פתאום כנאום הגנה של א-לוהים מפני תביעת המשפט של איוב.

ואיוב נענה ואומר: א-לוהים בא, הוא שמע אותי. מי צריך יותר?

באדיבות אתר 929