בפרקים י"א-י"ז אנחנו שוב פוגשים, כמו בשמות ט"ו-י"ז, בסדרת תלונות של בני ישראל. המשותף לשני 'קבצי תלונות' אלו הוא ששניהם התרחשו בזמן מסע של ישראל במדבר. השילוב בין המדבר וההליכה הקשה בו גורם לבני ישראל להתלונן על ה' ומשה.
לאחר ההכנות הרבות למסע, בפרקים א'-י', בני ישראל מתחילים לנוע ומיד אנו נפגשים עם סדרה של תלונות (פרקים י"א-י"ז). תלונות אלו מזכירות מאוד את התלונות עליהן קראנו בספר שמות בפרקים ט"ו-י"ז (תלונות על מים ועל אוכל). אכן, יש משהו משותף לשני 'קבצי תלונות' אלו: שניהם מתרחשים תוך כדי מסע במדבר. התלונות בספר שמות התרחשו בזמן המסע ממצרים אל עבר הר סיני והתלונות בספר במדבר התרחשו בזמן המסע מהר סיני אל ארץ ישראל. זאת אומרת שהשילוב בין החיים במדבר וההליכה הקשה בו, 'מוציאה' מבני ישראל האשמות כלפי ה' ומשה.
אלא שלמרות הדמיון בין התלונות בשני הספרים, ישנו הבדל בולט באשר לתגובת ה'. בספר שמות בכל פעם שהעם מתלונן, ה' נענה לתלונתם וממלא את חסרונם. אולם בספר במדבר ה' מגיב בכעס ובעונשים כלפי התלונות.
מה פשרו של הבדל זה? נראה שההבדל נעוץ בתקופה השונה בה אנו עוסקים. בספר שמות מדובר היה על עם שזה עתה יצא ממצרים לאחר מאות שנות גלות. למרות שחזו בידו הגדולה של ה' המכה במצרים, הם עדיין היו 'עם של עבדים'. לעומת זאת התלונות בספר במדבר מתרחשות למעלה משנה לאחר יציאת מצרים. הרבה עבר על העם ועל יחסיו עם ה' וכעת מצופה מהם ליותר.
יש להוסיף שגם המניע לתלונות שונה בין שני הספרים. ניקח לדוגמא את התלונה על האוכל. בספר שמות (ט"ז) העם ביקש אוכל כי באמת לא היה לו והוא חשש למות ברעב (שם, ג). אולם בספר במדבר התלונה אינה מגיעה מחשש למיתה ברעב אלא מתאווה ומרצון לאכול משהו טעים יותר: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (י"א, ה).