מה בין שמירה לילדים?

המזמור נחלק לשני חלקים ברורים: בחלק הראשון (א-ב) המשורר מכריז שאין עניין בפעולות האדם לולא רצון ה' באותן הפעולות. בחלק השני (ג-ה) המשורר מציג את הטוב והשכר שיש בבנים ובפריון.

שני החלקים בנויים בצורה משולשת. בחלק הראשון (א-ב) המילה 'שוא' מופיעה שלוש פעמים והפעם השלישית שונה מהפעמיים הקודמות, שהרי בפס' ב מוכיח המשורר את שומעיו: "שוא לכם משכימי קום". בחלק השני (ג-ה) גם יש חלוקה לשלוש: בתחילה מוזכרים "בנים", לאחר מכן "בני הנעורים" ואז "הגבר" שממלא את אשפתו מהם (מבני הנעורים). לכאורה החתימה של המזמור "לא יבשו" (ה) מתייחסת לגבר ולבני הנעורים גם יחד: הגבר יחד עם החיצים (בני הנעורים) יצליחו להדביר את האויבים.

הקשר בין שני חלקי המזמור אינו לגמרי ברור והוצעו הצעות שונות ומגוונות בעניין (ראו בפרשנות הקלאסית: רש"י, ראב"ע, רד"ק ואחרים שכל אחד פירש כדרכו). על אף הקושי לקשר בין שני חלקי המזמור נראה כי עולם הדימויים של שני החלקים דומה. בחלק הראשון המשורר מדבר על בניית בית ושמירת עיר. לאחר מכן מדמה המשורר את הילדים לחיצים ואת אביהם ללוחם שמחזיק באשפתו את ילדיו. המזמור חותם: "לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער" (ה). כבר העיר עמוס חכם בפירוש 'דעת מקרא' שפסוק זה מתקשר היטב לתחילת המזמור: "אם ה' לא ישמור עיר" (א). ייתכן כי המזמור חובר ברקע של מלחמה והמשורר מוכיח את העם שעליו להילחם על פי רצון ה': אם ה' לא ישמור עיר, אין עניין לשמור עליה, אך מכיוון שהבנים הם "נחלת ה'" (ג) לכן "אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם" (ה) – מכיוון שזהו רצונו של ה'.