מה בין עם ישראל לעץ הגפן?

מפרק ט"ו ואילך מופיעים משלים נבואיים שונים ומגוונים העוסקים בהיסטוריה של ירושלים ובגורלה. במרכזו של פרק ט"ו עומד משל המדמה את עם ישראל לעץ גפן. זהו דימוי שכיח במקרא (ראו למשל משל הכרם בישעיהו ה׳,ז; תהלים פ׳,ט), אולם בדרך כלל הדימוי מתמקד בענבי הגפן, בעוד שבנבואתנו נזכר רק העץ ללא הפירות.

׳מַה יִּהְיֶה עֵץ הַגֶּפֶן מִכָּל עֵץ הַזְּמוֹרָה אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר׳ (ב) מהו ייחודו של עץ הגפן בין עצי היער, ומה מבקש הנביא להדגיש בכך באשר לייחודו של העם? היעזרו בפרשנים הבאים:

רד"ק: ׳ועניין המשל, כי המשיל ישראל לעץ גפן שהוא עץ דק ורפה מכל העצים, ובישראל נאמר כי אתם המעט מכל העמים. וכשיוצא פרי טוב, יצא ממנו היין המשמח אלהים ואנשים. הנה העץ הזה אין בו תועלת אלא בפריו... והנה הוא (ללא ענבים) זמורת היער ואין בו צורך אלא לאש׳.

הרב יגאל אריאל: ׳הנביא מתייחס לגזע הגפן ואפשרויות שימושיו, הוא מחפש יתרון לגפן ולא מוצא לה אלא הסקה בלבד. דומה שעוקצו של המשל הוא דווקא במה שלא נזכר בו. הגפן היא בעלת טוב שופע, היא מניבה ענבים מלאי תירוש מתוק ומשמחת אלהים ואנשים יותר מעצים אחרים. אלה לא קיימים כאן משום שהגפן זנחה את כוחה וסגולתה העיקריים, לגדל ענבי הילולים, ונכנסה לזירה כוחנית שאינה שלה... עם ישראל אינו יכול להתהדר בנוצות לא לו... תפארתו תהיה רק כאשר יחזור אל עצמו, יישען על אלהיו ויניב את פריו המוסרי והרוחני׳ (י׳ אריאל, לב חדש - עיונים בספר יחזקאל, עמ׳ 141 ).

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"