מה בין בלעם למיכה?

בפרק ו' מזכיר מיכה את ההצלה של ישראל מעצת בלק ובלעם. ומיד לאחר מכן הוא עובר לנושא הקרבנות ולדרך ההקרבה הראויה להם. מה הקשר בין דבריו על הקרבנות לדבריו על בלעם ובלק?

בלק ובלעם תפסו באופן מדויק מהו שדה הקרב האמיתי שבינם לבין ישראל ועל כן הקריבו קרבנות מתוך כוונה פנימית אמיתית. ניסיונותיו של בלעם לחבור לכוחות הטומאה באמצעות הקרבנות היו כנים למדי, ובזה הדגים את הדרך הראויה להקרבה ונמצא מחייב את ישראל בדורות הבאים שיקריבו מבלי התאמה בין הלב למעשה.

עם זאת, קיים הבדל אחד מרכזי בין קרבנותיהם של בלק ובלעם לבין תפיסת הנביאים, ההופכת את קרבנות בלעם לאנטי-תזה למסר של מיכה. בלעם היה קוסם ופעולותיו עבור בלק נעשות מתוך גישה של מאגיה וכשוף, במסגרת תפיסה זאת, הקרבן איננו מבטא חוויה דתית פנימית אלא ניסיון לרצות בדרך מאגית את הא-ל על ידי עשיית מעשים ופעולות שירצו אותו. כשם שבתחילת הדרך בלעם אינו בודק את רצונו האמיתי של הקב"ה אלא מנסה לרצות אותו שלא יכעס עליו, כן יחסו לקרבנות. לא התאמת רצונו הפנימי של האדם לרצון הקב"ה אלא עשיית פעולות חיצוניות עומדת בבסיס פעולותיו. כל זה עומד בניגוד גמור לעמדה שמיכה מציג שאין חשיבות לקרבנות אם הם לא מלווים בחוויה פנימית דתית עמוקה. בלעם מעמיד את האדם במרכז - ועל כן מתפאר כל הזמן בכוחותיו הגדולים ובהישגיו הרוחניים - ואילו מיכה רואה את האדם ככפוף לקב"ה ומחויב לזולתו. המסר שלו הוא עשיית חסד ומשפט עם הזולת והצנע לכת עם הקב"ה.

לכן, למרות ההנחה המשותפת לבלק ולמיכה שמצבם של ישראל כלפי האומות תלוי במעמדם הרוחני ולא בחישובים מדיניים למיניהם, הרי שתהום גדולה פעורה ביניהם. מסרו של מיכה בעניין הקרבנות מתמקד בעולם הפנימי הנלווה. אמת פנימית, תלות ובטחון בקב"ה, עשיית חסד ומשפט, הכרת הטוב והצנע לכת עם הקב"ה הם המסרים של מיכה והם הלקחים שהנביא רוצה שניקח אתנו מסיפורו של בלעם. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון