המזמור מתאר מהפך ממצוקה לשלווה, המתרחש בעקבות תפילה ובטחון בה'. תיאור זה מתאים לסיפור חייו של דוד, אך גם נוגע להתמודדות של כל אדם במהלך חייו.
מזמור ד' מתאר מהפך ממצב של ייסורים ורדיפות למצב של השגחת ה' ושל שלום.
הדובר במזמור פותח במקום של מצוקה הבאה מאת ה' - "בצר" (ב)
הוא ממשיך ומדבר על צרות אחרות, שבאות מידי אדם: "בני איש עד מה כבודי לכלימה" (ג).
ואז בא המהפך: הדובר מתחיל לדבר על שפע ושלווה הבאים לצדיק: "כי הפלה ה' חסיד לו" (ד), "לבטח תושיבני" (ט). עניין השלווה מוזכר פעמיים בצורת שינה: "ודמו סלה" (ה), ו"בשלום יחדו אשכבה ואישן" (ט).
המהפך מתרחש בעקבות תפילת הדובר לה', הימנעות הדובר מחטוא "רגזו ואל תחטאו" (ה), זבח אמיתי לה', ביטחון בה' ורצון לטוב.
מובלטת במזמור תחושת הייחודיות של הדובר וניגודו לכלל האנשים "בני איש" (ג), המדגישה את תחושת השגחת ה' על הדובר.
ניתן להבין מזמור זה במישור האוניברסלי, כשיעור על תורת הגמול: הצדיק יכול לעבור צרות, אך ה' תמיד משגיח עליו באופן מיוחד, ובסופו של דבר השפע מגיע אל האדם הנכון. תפקיד הייסורים בהתחלה הוא להשביח את האדם. ה' שולח צרות רק לאדם שיכול לעמוד בהן, ובהתגברותו עליהן הוא ייעשה טוב יותר (מדרש תנחומא בראשית כ"ב, דברי ר' יונה).
מהמזמור נראית הקבלה לאיוב; גם איוב היה צדיק, התנסה בצרות, נמנע מחטוא, תהה על פשר הייסורים ולבסוף נתעשר והסתיימו צרותיו.
ניתן להבין את המזמור גם באופן פרטי, לאור סיפור החיים של כותב המזמור, דוד המלך. דוד עבר צרות רבות: רדיפות מצד שאול, מרד אבשלום ועוד הרבה. נראה שגם בזמן הצרות שעברו עליו דוד ידע שיהיה 'סוף טוב לסיפור', וחזה את השפע והשקט שיהיה בימי בנו שלמה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער