מהסתלקות השכינה לתפילת קדושה

"תל אביב על נהר כבר" היא תיל אַבּוּבּי (על) נאר כַּבַּרוּ, פירושו (באַכַּדית-בבלית) – תל חורבות שומם שנותר מהמבול, על התעלה הגדולה שהובילה מים מנהר פרת, דרך העיר ניפּוּר (עיר מקדשים עתיקה בדרום בבל / עירק). הכל בגולה ההיא היה הפוך לגמרי מההברקה של נחום סוקולוב, שתרגם את 'אַלְטְנוֹילַנְד' של הרצל, תחת השם 'תל-אביב', כחזון מתחדש של חברת מופת פורחת בארץ (ישראל) העתיקה-חדשה. השם העברי 'אביב' הפוך מהמבול הבבלי, וכך החזון והמשמעות, וכמובן – החזרה לארץ מגלגולי הגולה.

בגולה ההיא אכל הנביא את מגילת הקינות ("קִינִים וָהֶגֶה וָהִי"; ב, י), שהפכה בפיו (בלעג מר), "כדבש למתוק" (ג, ג), ושם ישב "שבעת ימים מַשְמים (=אָבֵל) בתוכם". כי שם נשאה אותו רוח ב"קול רעש גדול", והתבררה לו המשמעות הנוראה של מַראוֹת המרכבה שהוא ראה. "ברוך כבוד ה' – (היוצא) – ממקומו" (ג, יב-יד) – כבוד ה' עוזב ומסתלק, מתרומם מהיכלו הארצי ומשאיר את "בית ישראל" בגלותו העלובה. מה עשתה התפילה היהודית (הלא-נבואית), זו שמעבר למחיצה, מאחורי 'מסך הברזל', שהתעצבה והתנסחה בבבל של תקופת הגאונים? היא לקחה את פסוקי המפתח הקשים ביותר ממראות המרכבה המסתלקת "ברעש גדול", והפכה אותם – ממש בהיפוך – לשיא של 'קדושה': פנייה נרגשת ביותר אל המלך ה"קדוש, קדוש קדוש... (אשר) מְלֹא כל הארץ כבודו", לשוב ולהאיר פניו אל מקדשו שבארץ, ויחד עם החיות והאופנים, לגלות מחדש את "מקום כבודו". כדי שיתקיים בנו – "ברוך כבוד ה' (השב ומתגלה אלינו) – ממקומו"; ההוכחה לפירוש זה של 'הקדושה' נמצאת בפסוק השלישי (תהילים קמ"ו, י) אליו מכוונת הקדושה המשולשת יחד עם גילוי "כבוד ה' ממקומו", למען "יִמְלֹך ה' לעולם – א-להיך ציון לדֹר וָדֹר", ותושר לפניו שירה חדשה "הללויהּ".      
באדיבות אתר 929