מהי דבקות בה'? כיצד צריך לחוש האדם הדבק בה'? הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים' עונה על שאלה זו.

 

ספר מסילת ישרים פרק יט ד"ה ונבאר עתה 

ונבאר עתה ענפי האהבה, הם הג' שזכרתי: הדביקות, השמחה, והקנאה.

הדביקות, הוא שיהיה לבו של אדם מתדבק כל כך בשם יתברך, עד שכבר יסור מלפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו, והוא מה שבא עליו המשל בדברי שלמה (משלי ה', יט): "אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד".

ובגמרא אמרו ז"ל (עירובין נ"ד): אמרו עליו על ר' אלעזר בן פדת שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי.

והנה תכלית המדה הזאת הוא להיות האדם מתדבק כך אל בוראו בכל עת ובכל שעה, אמנם לפחות בשעת עבודה אם אוהב הוא את בוראו ודאי שיהיה לו הדביקות הזה.

ובירושלמי אמרו: ר' חנינא בן דוסא היה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק תפלתו וכו', אמרו לו תלמידיו: רבי ולא הרגשת? ואמר להם: יבוא עלי מתוך שהיה לבי מכוין בתפלה לא הרגשתי (ברכות פ"ה). 

 

 

רמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, נולד באיטליה בשנת 1707. עסק רבות בחכמת הנסתר וחיבר ספרים רבים. נחשד על ידי מספר תלמידי חכמים בשבתאות וסבל מחרמות עד שנאלץ לעבור לאמסטרדם, שם גם כתב את הספר 'מסילת ישרים' - ספר מוסר המדריך את האדם כיצד לעלות במדרגות הקדושה. עלה לארץ והתיישב בעכו, שם גם נפטר.