מהו מקור הרע בעולם?

האדם ניחן במתנת הבחירה, וגדולה היא מתנה זו שעל ידה שולט רצונו של האדם במעשי הבורא. סגולה זו מעמידה את האדם על פרשת דרכים. דרך אחת המוליכה אל הטוב, והשנייה – אל הרע. אם יבחר בחטא ובמרי הרי באה רעה לעולם, נמצא שהרע נברא על-ידי מעשה האדם. אין לרע איפוא שורש מטפורי או קוסמי-קדמון אלא מקורו על המישור המוסרי.

אולם חופש הבחירה המוסרית שניתן לאדם אינו מסלק את השגחת האלוקים. אדרבה, האדם נקרא אל העשייה והיצירה, אל המעשה המוסרי כשעין צופה ומתבוננת על כל הנעשה. "ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל, דורש את אלוקים" (ב).

אמונה זו בבורא משגיח היא יסודית הן לישראל והן לאומות העולם, והיא אף יסוד המוסר האנושי. בבראשית כ' פסוק יא אומר אברהם: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי", הרי שאמונת הבורא היא המונעת את עובדי האלילים מרצח וכן יוסף בדברו אל האישה המצרית האלילית בבראשית ל"ט פסוק ט: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים".

על רקע זה מוסברות גם דמויותיהם של הרשע והצדיק בספר תהילים. הצדיק הוא זה המאמין באלוקים ומכוון את אורחות חייו על-פי הנחת יסוד זאת. מעשיו הם מוסריים. ואילו הרשע הוא הכופר בקיום הבורא, וממילא במציאות משגיח, ופורע חוק ומוסר.

מקור הרע הוא איפוא באדם. זה שהשתמש במתנת הבחירה כדי לכפור בנותן המתנה, והרי הוא עומד, נבל זה, בעולם שאין בו אלוקים ומשחית את דרכו בתועבות.

ובניגוד לתפיסה זו אומר המזמור: "ה' משמים השקיף על בני אדם" (ב).

השקפה-השגחה זו יש בה שתיים: על היחיד ועל הלאום. אפשר שהצדיקים הם הנקראים "עמי", ונושא פרק י"ד הוא סוציאלי, על הרע השולט בחברה, כפירושו של פרופ' קויפמן, ואפשר שהרקע של המזמור הוא לאומי, כדרכם של הפרשנים הקדמונים, ויכול להיות שיש בפרק משתי הגישות כדעתו של פרופ' הרטום, שכלל העם סובל מהרשעים ולכן הסיום הוא כללי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל