מדוע נטש ירמיהו את הגולים?

הגנרל הבבלי, רב הטבחים, מאפשר לירמיהו לבחור - לרדת לבבל או להישאר בישראל - "אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל - בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ, וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל, חֲדָל, רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ" (ד).

ירמיהו מתלבט ובסוף הוא בוחר להישאר בארץ. ההחלטה נראית קצת תמוהה. האם לא ראוי היה שהנביא יצטרף אל עמו, שיהיה שותף לגורל הקשה של העם היוצא לארץ ניכר?

נראה שהקושי הזה הוא שגורם למדרש לספר לנו על שיחה שמתרחשת בין א-לוהים לבין ירמיהו. שיחה שהופכת את התמונה על פיה:

אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה: או אתה יורד עמם לבבל ואני נמצא כאן, או אתה כאן ואני ארד עמהם.
אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, אם אני יורד, מה אני מועיל להם? אלא יירד בוראם עמהם, שהוא מועיל להם.
(פסיקתא דרב כהנא, פסקא יג, תורגם מארמית)

המדרש מייצר משוואה - או ירמיהו בישראל וא-לוהים בבבל, או א-לוהים בישראל וירמיהו בבבל. המשוואה הזו הופכת את מערכת השיקולים של ירמיהו. כעת החלטה לרדת לבבל פירושה לגרום לא-לוהים להישאר בישראל, ולהיפך.

הקו שמוביל את המדרש נראה ברור. לא ייתכן שירמיהו יותיר את העם בלי ליווי רוחני. ההסבר היחידי לכך שירמיהו 'נטש' את העם, הוא שירמיהו הותיר את העם בידיים אחרות - בידי האל בעצמו.

בדרכו, המדרש גם מחדד את מעמדו המיוחד של ירמיהו - א-לוהים והוא נמצאים יחדיו באותה משוואה. הנביא שדברי א-לוהים נצרבו בפיו, עובד במעין שיתוף פעולה עם א-לוהים. האחד יישאר בישראל, והשני יירד לבבל.

את אותה שותפות בין ירמיהו לא-לוהים מבטא המדרש גם בהמשך. ירמיהו בראשית הפרק מתואר כך ש"והוא אָסוּר בָּאזִקִּים" (א) - "מהו והוא? אמר ר' אחא כביכול הוא והוא". ירמיהו וא-לוהים נתונים יחדיו באזיקים. ירמיהו והוא.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929