לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
לאחר חלום הצלם, בונה נבוכדנצאר פסל גדול שכולו זהב. הפסל הגבוה מזכיר לנו את חטאה של בבל הקדומה - בניית מגדל שראשו בשמיים וכל תכליתו מרידה בקב"ה. חנניה, מישאל ועזריה מסרבים להשתחוות לפסל ומוטלים לכבשן האש. מסירות הנפש שלהם והצלתם הניסית היו לסיפור מכונן בעל השפעה דתית עצומה לדורות.
1. עיינו בתיאור הצלם, מהן מידותיו? כיצד הוא נראה? כיצד הוא מתייחס למסופר בפרק הקודם?
היזכרו בסיפור מגדל בבל (בראשית י"א), האם תוכלו למצוא קשרים בין מגדל בבל לפרקנו? מהי משמעותם לדעתכם?
2. סיפורם של חנניה מישאל ועזריה היווה דוגמא ומופת למוות על קידוש ה' לאורך הדורות, ורבים דנו בפרטי הסיפור ובסיבות להחלטת הנערים לנהוג כפי שנהגו.
מדוע לא השתחוו חנניה מישאל ועזריה לצלם?
עיינו בקטעים המצורפים מפסחים נ"ג ע"ב ומכתובות לג ע"ב ובראשונים המפרשים אותם. כיצד הם הבינו את הפרק? מאיזה פסוק הם מדייקים את פרשנותם? נסו לסמן לעצמכם את האפשרויות שעמדו בפני חנניה, מישאל ועזריה לאור הפרשנות.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נג עמוד ב:
תא שמע, עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש [ולא עבדו עבודה זרה]
נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים [במכות מצרים], ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז) "ובאו ועלו בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך". אימתי משארות מצויות אצל תנור - הוי אומר בשעה שהתנור חם, [ובכלל זאת כיון שנצטוו מה' להציק למצרים באו ונכנסו לתוך התנורים הלוהטים] אנו שמצווין על קדושת השם - על אחת כמה וכמה [שצריכים למסור נפשנו על כך ולהיכנס אף לכבשן האש].
תוספות פסחים דף נג עמוד ב:
מה ראו חנניה מישאל ועזריה - פ"ה מה ראו שלא דרשו "וחי בהם" ולא שימות בהן? וקשה, דהא בפרהסיא הוה ומסקינן בסנהדרין (דף עד.) דלכולי עלמא [לכל הדעות] בפרהסיא חייב למסור עצמו אפילו [על] מצוה קלה? ומפרש רבנו תם דצלם זה שעשה נבוכדנצר לאו עבודה זרה הוה אלא אינדרטא שעשה לכבוד עצמו, ולכך קאמר "מה ראו". וכן משמע מדכתיב "לאלהך לית אנחנא פלחין ולצלם דדהבא לא נסגוד משמע ד"אלהא" דידיה ו"צלמא" תרי מילי נינהו [שאלהיו והצלם שני דברים שונים הם]. ואתי נמי שפיר הא דאמרינן ב(כתובות לג:) "אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא" ואי[ם] ע"ז הוה חס וחלילה שהיו משתחוים לו? ומיהו? לשון "פלחו" לא אתי שפיר. ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו, שהרי קודם המעשה היו יכולים לברוח כמו שעשה דניאל.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף לג עמוד ב:
דאמר רב: אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה, פלחו לצלמא! [אילו היו מענים את חנניה מישאל ועזריה היו עובדים לצלם]
חידושי הרמב"ן מסכת כתובות דף לג עמוד ב:
הא דאמרינן "אלמא נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא" לאו דוקא אלא גוזמא בעלמא קאמר א"נ לאו ע"ז היתה אלא אנדרטא היתה ולכבודו של נבוכדנצר, ואף על גב דכתיב "לאלהך"- שאתה עושה אותו כאלוה קאמר. והיינו דאמרינן התם מה ראו חנניה מישאל ועזריה שהפילו עצמן לכבשן האש? ואי ע"ז היתה היכי אמרינן מה ראו הרי אמרו יהרג ואל יעבור, ומשו"ה "נשאו ק"ו בעצמן" מצפרדעים וכו' לומר לך דהא קדושת השם בלחוד הוא דטעו בה אינשי וכע"ז דמיא להו ולקדש את השם בפני עמי הארץ עשו כן, ולא כדברי המפרש שהיה להן .להרוג את עצמן. ושוב מצאתי במדרש חזית "ששאלו ליחזקאל ואמר להם כך מקובלני מישעיה רבי חבי כמעט רגע עד יעבר זעם אמרו לי' מאי את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא אמר להון ומה אתון בעון אמרי ליה דיהון אמרין הדין צלמא כל אומיא סגדין ליה לבר מישראל", ע"כ באגדה, וזהו העיקר שהיו יכולין להסתלק משם אלא שכל עצמן לקדש את השם היו מכוונים.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"