על שאלת הבן הידועה "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם" (כ), שמובנה הוא מדוע מחוייבים לשמור את המצוות, עונה התורה שהחיוב נובע מהכרת הטוב לקב"ה שהוציאנו ממצרים, מעבדות לחירות. זו גם הסיבה מדוע פותחים עשרת הדברות בעניין זה.
רבי יהודה הלוי ורבי אברהם אבן עזרא נחלקו בשאלה, מדוע פתח הקב"ה את עשרת הדברות בעובדה שהוציא את ישראל ממצרים ולא בכך שברא את העולם. לדעת ריה"ל (ספר הכוזרי, מאמר א, כה), אזכור יציאת מצרים נבע מכך שביסוס האמונה החזק ביותר הוא דווקא על דברים שהאדם ראה בעיניו.
ראב"ע (בביאורו לשמות כ', א) הולך בכיוון הפוך: לדעתו דווקא אמונה הנובעת מהכרת דרכי העולם ומהכרה שכלית בכך שהקב"ה הוא בורא העולם היא דרגה גבוהה יותר, אולם בפתיחת עשרת הדברות פנה הקב"ה ל'מכנה המשותף הנמוך' בבני ישראל, אלו שצריכים לבסס את האמונה על מה שהם רואים ולכן הזכיר את יציאת מצרים.
ברם, ייתכן שהזכרת יציאת מצרים בפתיחת עשרת הדברות, אינה קשורה לביסוס האמונה, אלא לעניין אחר, העולה במיוחד מתוך פרקנו. בפרק ה' מתחיל משה את נאומו המרכזי בספר דברים – נאום המצוות, המשתרע ללא הפסקה עד סוף פרק כ"ו. נאום זה פותח במבוא, הכולל עניינים שונים, וביניהם תיאור המקור לכל המצוות – התגלות ה' במעמד הר סיני, וכן, עיסוק בשאלות הנוגעות למהותן של המצוות, משמעות קיומן ושכרן.
בנושא זה נזכרת בפרק ו' שאלת הבן – "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם" (כ). שאלה זו – "מָה" – מובנה הוא: על שום מה, כלומר: מדוע באמת הבנים מחוייבים לשמור את מה שציווה ה'? ותשובתה של שאלה זו בצידה: "וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה... וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ" (כא-כד).
חובת קיום המצוות נובעת, אם כן, בראש ובראשונה מחובת הכרת הטוב לקב"ה, שהוציאנו מעבדות לחרות. רק לאחר מכן מזכירה התורה סיבות נוספות לקיום המצוות, כגון העובדה שקיום המצוות הוא "לְטוֹב לָנוּ", ושנקבל עליו שכר (כד-כה). ממילא ניתן לומר, שזו גם הסיבה מדוע עשרת הדברות פותחים עם יציאת מצרים, על מנת לבסס את החיוב לקיום מצוות ה' על מעשה זה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת