אל מול שלטונו היציב, הארוך והאכזרי של מנשה, מגששת חבורת הנביאים באפלה. אפלה המתגברת עם הסתר הפנים האלוקי.

 

תיאור מפורט ביותר של פשעי מנשה פותח את הפרק האחרון בקובץ הנבואי המזעזע ביותר בתנ"ך*. דם נקי (ג, ז), שוד וחמס ודברי שקר – "ביצי צִפעוֹני בִּקֵעוּ... האוכֵל מבֵיצֵיהם יָמוּת" (ה) – והם 'הסתר הפנים' שיצר חיץ מבדיל בין ה' לבין יהודה (ב):

"כי אם עֲוֹנֹתיכם היו מַבדִלים
ביניכם לבין א-להיכם,
וחַטֹאותיכם הסתירו פנים מִכֶּם
מִשמוֹעַ (את תפילותיכם);

חבורות הנביאים ותלמידיהם מגששות באפֵלה ("בָּאַשְמַנים** כַּמֵתים"; ט-י), מצפות לישועה וזו "רָחֲקה מִמנו" (יא). הייאוש המר של תלמידי הנביא מול שלטונו היציב, האכזר והארוך של מנשה (55 שנה; מלכים ב כ"א, א) הוליד נבואת נקם נוראה. ה' יראה "כי אין איש" ויופיע כא-ל נקמות (טו-יח):

"כְּעַל (=כן עליון)*** גְמֻלוֹת,
כְּעַל (=כן עליון) יְשַלֵם,
חֵמה לצָרָיו,
גְמוּל לאֹיבָיו"... 

רק אז תתפשט יראת ה' "ממערב... וממזרח שמש..." (יט).
"ובא לציון גואל
ולשָבֵי פֶשַע ביעקב,
נְאֻם ה'"; (כ)

והנביא חותם בהתחדשות ברית עולם של גאולה נבואית בדבר ה' (כא):  
"ואני זאת בריתי אותם
אמר ה',
רוחי אשר עליך
ודברי אשר שמתי בפיך
לא ימושו מפיך
ומפי זרעך ומפי זרע זרעך
אמר ה',
מעתה ועד עולם".

________________________________

* מרוב עיסוק בנבואות 'כורש', וויכוחים תאולוגיים על "עבד ה'", לא נתנו את הדעת לפרקים נ' עד נ"ט, המתארים את ימי מנשה בבהירות נוראה.
** יונתן תרגם מלשון 'אשמה' ו'שממה' – 'בקברים כמתים'; רש"י פירש כמו 'משמנים' – 'בשפע היינו כמתים'.
*** כפי שפירש אבי מורי, ד"ר יחיאל בן-נון ז"ל, ארץ המוריה – פרקי מקרא ולשון, עמ' 321.

באדיבות אתר 929