מגילת הספר

בפרק ל"ו שבספר ירמיהו מסופר על מגילה שהכתיב ירמיהו לברוך בן נריה מזכירו. ירמיהו ציווה על ברוך לקרוא את המגילה באזני העם ביום צום שנקבע בחודש כסליו. ברוך קורא את המגילה, והדבר מגיע במהירות אל השרים המבקשים לשמוע את המגילה ישירות מפי ברוך. ברוך חוזר וקורא את המגילה בפניהם, והם, מבוהלים, מוסרים את הדברים למלך יהויקים. ירמיהו וברוך מסתתרים, ואיש יהודי קורא את המגילה בפני המלך. "ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח, עד תום כל המגילה על האש אשר על האח" (ירמיהו ל"ו, כג). המלך פותר את בעיית המגילה בדרך שמלכים מסוימים פותרים בעיות: הוא מתעלם מן הדברים, ושורף אותם באש.

תחילה עלינו להבין את התקופה ואת הרקע למעשה. יהויקים הומלך על ידי פרעה נכה. 4 שנים אחרי מלכו מתרחש קרב כרכמיש, על נהר פרת, מצרים מוכה בקרב, ונבוכדנצר משתלט על כל האזור. שנה לאחר מכן, בשנה החמישית ליהויקים, מכריזים צום בירושלים, וירמיהו קורא לפני העם את המגילה שעוררה תדהמה רבה כל כך. מה היו הדברים המסתוריים הללו, שהטילו מורא כל כך גדול בלב העם, ואשר עוררו את חמת המלך עד כדי כך שהוא עצמו יתלוש את המגילה דף אחר דף, וישרוף באש?

לפי מסורת חז"ל (מסכת מועד קטן כ"ו, ע"א), המגילה שנקראה ביום צום זה, היתה מגילת איכה. העם מתאסף מלא חרדה בגלל ניצחון חלקי של נבוכדנצר מלך בבל שקיבל לידו את אשקלון, וירמיהו קורא באוזניהם את מגילת החורבן - חורבן שיבוא בעוד 17 שנים!

ירמיהו מתאר עם וארץ בהתפוררותם. מורל נמוך, מסים גבוהים, בכי וחוסר בטחון בכל מקום. אנשים בוגדים איש ברעהו. יורדים מן הארץ בגלל עוני וקשיי חיים. דרכי ציון אבלות, אין בטחון בדרכים, הכהנים נאנחים על המקדש ששמם. העם והשרים נבהלים, ואילו המלך – מנותק מהמציאות, שומע כל זאת באווירה האינטימית של לשכתו המחוממת, ואינו מזדעזע. לא הדרכים האבלות, לא הירידה לגלות, לא השערים השוממים והכוהנים הנאנחים. גם לא הבתולות הנוגות.

אבל, לפי דברי חז"ל באותו מדרש, כאשר שומע המלך כי "היו צריה לראש" (איכה א', ה) - כי השלטון יעבור ממנו לאויביו, זאת אין הוא יכול לשאת עוד. והוא מוחק את שם ה', שורף את המגילה, ומסתיר פניו מראות את המציאות המקיפה אותו.

עוד על אותו עניין ניתן לשמוע בשיעורו של הרב דוד מנחם 'הדבר שזעזע את יהויקים'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת