המשורר מנגיד בין אויביו, מבקשי נפשו, ובין הצדיקים, מבקשי ה', ובין הגמול המגיע להם. ואולי בזאת הוא רומז גם לכך שה' צריך לשמוע לתפילתו.

 

המזמור נחלק לארבעה חלקים מלבד כותרת המזמור (א): בחלק הראשון המשורר קורא לה' בבקשה שיציל אותו (ב). בחלק השני המשורר מבקש שאויביו יקבלו את גמולם (ג-ד). לעומתם, בחלק השלישי מתאר המשורר את הגמול של "כל מבקשיך" (ה) ובחלק האחרון של המזמור חוזר המשורר לפתיחת המזמור ומבקש שתפילתו תתקבל (ו).

למעשה החלק הראשון והאחרון של המזמור יוצרים מסגרת: "ה' לעזרתי חושה" (ב) מול "א-להים חושה לי" (ו). שני החלקים הללו מזכירים את שם ה' וגם את שם א-להים (ואפילו באותו הסדר). שני החלקים הפנימיים במזמור מסודרים בצורה מקבילה: הגמול של האנשים המוזכרים מובא בתחילת הדברים: "יבשו ויחפרו... ישובו על עקב בשתם" (ג-ד1) | "ישישו וישמחו בך כל מבקשיך" (ה1) ולאחר מכן מובאים דבריהם: "האמרים האח האח" (ד2) | "ויאמרו תמיד יגדל א-להים" (ה2). גם הביטוי "מבקשי נפשי" (ג) דורש להשוות אל הקבוצה השנייה שנקראת "מבקשיך" (ה).

כך המשורר מעוניין להנגיד בין אויביו המבקשים את נפשו לבין מבקשי ה', שעליהם לשמוח בגלל הגמול הטוב לו יזכו. המשורר רומז לכך שהוא נמנה בין מבקשי ה' ולכן ה' צריך לשמוע לתפילתו ולהושיעו מהאויבים שלו.

המזמור שלפנינו כבר נכתב במזמור מ' (יד-יח) ומופיע שם בשינויים קלים מאוד. אין הסבר ברור לכפילות הזו ובכל מקרה ההבדל הברור הוא שבמזמור מ' מדובר רק בחלק ממזמור גדול יותר ואילו כאן מדובר במזמור עצמאי.