מבצע המזוזות של הרבי מלובביץ'

העיקרון המכונן בפרק הוא שהמלחמה המוחלטת נגד האלילות בתורה איננה 'גזענית', והיא חלה בין יהודים לא פחות, ואף ביתר חריפות, מאשר נגד כנענים. לא הילה של 'נביא', אפילו לא "הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת" (ג) שיתקיימו לנגד עינינו, לא יוכלו למנוע או לעכב את מלחמת החורמה הזאת נגד האלילות.

אבל כבר בדברי חז"ל (לדעת רבי אליעזר, סנהדרין עמוד א) נאמר – "עיר הנידחת לא היתה ולא עתידה להיות" – היא כתובה לפי זה רק כדי לשמש תמרור אזהרה, כדי שבני ישראל "ישמעו" את קריאת התורה הזאת "וְיִרָאוּן" (יב). עוד הגדילה הגמרא שם וקבעה, שאם יש אפילו מזוזה אחת בעיר אין שורפים אותה, כי אסור לשרוף מזוזה.

שנים רבות הייתי מספר מעשה שהיה בשני אחים 'קצנלבוגן' שחיו בירושלים – אחד היה קנאי בישיבה של קנאים ירושלמים, ואחיו היה 'ציוני-חרדי' (מ'פועלי אגודת ישראל').

נפגשו שני האחים בחתונה, ואמר האח (הציוני-חרדי) לאחיו (הקנאי): 'ראה' מה ההבדל בינינו – אם תשמע על עיר הנידחת, שמצאו בה מזוזה ולכן לא ישרפו אותה, תרוץ באמצע הלילה להוריד אותה, כדי שייגמר גזר דינם לשריפה. ואילו אני, אם אשמע שעומדים לגזור את דינה של עיר בישראל כעיר הנידחת, ולא מצאו בה מזוזה, הייתי רץ באמצע הלילה לקבוע בה מזוזה, כדי שלא ישרפו אותה.

שנה אחת, התארח בשיעור שבת בביתי, אורח מאמריקה לבוש מעיל רבני. אחרי הסיפור ביקש להוסיף דבר – "אני הייתי מבאי ביתו של הרבי מלובביץ', ושמעתי אותו אומר: לא תהיה עיר הנידחת בישראל, כי 'קצנלבוגן' מירושלים ואני, לא ניתן!"

מאמירה זו החל מבצע המזוזות של הרבי מלובביץ'.

באדיבות אתר 929