מבנה תפילת שלמה

תפילת שלמה מחולקת לשבעה חלקים. כל חלק פותח בתרחיש אפשרי, תיאור התפילה, שמיעת ה' ומטרת שמיעת התפילה. למעשה שבעת החלקים מסודרים בשתי מערכות מקבילות עם מרכז באמצע (לחצו כאן למעבר לתרשים מבנה התפילה).

כפי שניתן לראות היחידות מקבילות. התרחיש הראשון פותח בחטא שבין אדם לחברו, שאופיו לא דתי: "אִם-יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא-בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ" (כב). הכתוב מסיים את התרחיש שה' ייתן את הגמול לצדיק ולרשע (כג) שגם אמירה זו, כידוע מספרי החכמה, היא אוניברסאלית ביסודה. החלק המקביל לו הוא התפילה של הגוי בפסוקים לב-לג והמטרה היא שכל עמי הארץ יכירו את ה' – מקום המקדש וההכרה בה' צריכים להיות אוניברסאליים. היחס בין שתי היחידות הוא הרחבה: מחטא אוניברסאלי בחלק הראשון, למתפלל אוניברסאלי ולמטרה אוניברסאלית.

היחידות המקבילות הבאות עוסקות במלחמה של עם ישראל (כד-כה | לד-לה), אלא שיש הבדל דק ביניהם. התפילה הראשונה נעשית "בַּבַּיִת הַזֶּה" (כד) ואילו התפילה המקבילה נעשית לא בבית ה', אלא: " וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר-בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ" (לד). כלומר הצלע המקבילה מחריפה את הצלע הראשונה ומציגה מצב חמור יותר: התפילה נעשית במלחמה עצמה ולכן העם מתפללים "דרך" העיר והמקדש.

שתי היחידות המקבילות הנוספות עוסקות בבצורת ובגלות (כו-כז | לו-לט). שתי יחידות אלו עוסקות בפורענות שעם ישראל מקבל וגם כאן היחס הוא החרפה: ביחידה הראשונה מדובר על בצורת, שהיא עונש קשה אך סביל וביחידה המקבילה מדובר על גלות שלאחר חורבן, שהוא עונש טוטאלי (יחס כזה נמצא גם בירמיהו י"ד-ט"ו).

במרכז התפילה נמצא התרחיש שכולל את כל התרחישים גם יחד. המילה "כל" מופיעה בו שמונה פעמים (!) והיא מדברת על רעב, דבר, שדפון, אויב, "כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה" (כח) התפילה שנאמרת גם היא בכל מצב: "כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם" (לח). כך במרכז הפרק ניצב לא מקרה אחד, כמו בשאר היחידות, אלא אמירה כוללת: התפילה במקדש אינה מוגבלת לסיטואציה מסוימת, והיא רלוונטית לכל אדם, לכל מצב ובכל זמן ובסופו של דבר המטרה העילאית היא הישיבה בארץ: "לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ" (לא).