תגובות שונות לפקודות המלך מתעוררות בעיר שושן ובשאר מדינות המלך. דומה שהסיבה לכך נעוצה בספרים שנשלחים למדינות המלך לעומת הדת שניתנת בשושן. 

 

לכל אורך המגילה ישנה חלוקה מאוד ברורה בין העיר שושן לשאר מדינות המלך אחשוורוש. החל מתגובותיהם השונות לפקודות היוצאות מבית המלך, וכלה בישועה שמתחלקת לשני ימים שונים.
אם נתבונן בתגובות לפקודות המלך נגלה דבר מפליא ביותר:
ביחס לגזירת הכליון וההשמדה המתוארת בפרק ג' ישנה הבחנה מאוד ברורה בין שושן לשאר המדינות. בעוד שכל מדינה ומדינה אשר דבר המלך מגיע אליה פותחת באבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד (ד', ג), כיאה לגזירת השמדה כה גדולה ומוחלטת, הרי שעל העיר שושן נאמר בסך הכל שהיא "נבוכה" (ג', טו).
נבוך במקרא הינו מבולבל, לא יודע את דרכו כמו "נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר" (שמות י"ד, ג) שנאמר על בני ישראל בעמדם לפני ים סוף.
לעומת זאת, לפקודת הישועה אשר בפרק ח' ישנה תגובה זהה. בכל מדינה ומדינה שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב (ח', יז) וכך גם על העיר שושן נאמר שהיא צהלה ושמחה (שם, טו).
מה פשר ההבדל בין תגובת העיר שושן לשאר מדינות המלך בפעם הראשונה? ומדוע בפעם השניה התגובה היתה זהה?
דומה שההבחנה בינהם נעוצה באופן פרסום פקודות המלך. בשתי הפעמים מתואר כי ישנם ספרים הנשלחים על ידי הרצים לכל מדינות המלך, וישנה דת שניתנת בשושן הבירה (ג', יג-יד; ח', יא-יג). כנראה שבעוד שבספרים מתוארת הפקודה בפרוטרוט על כל מרכיביה, הרי שבדת היא נאמרת בלשון קצרה וסתומה.
לאור זאת, מובן מדוע במדינות המלך בשתי הפעמים הגיבו בהתאם למצופה כיון שהם ידעו במה מדובר כי הדבר נכתב במפורש ובהרחבה. לעומת זאת, בעיר שושן המצב היה שונה בין הפעם הראשונה לשניה.
בפקודה הראשונה, לא פורסם בעיר שושן מהו תוכנה אלא "להיות עתידים ליום הזה" (ג', יד) ולכן העיר נבוכה. מלכתחילה רצו לשמור על עמימות בעיר המלוכה ולכן המלכה לא ידעה דבר מזה (ד', ד), אלא רק מרדכי ידע (ד', א).
אולם, בפקודה השניה, גם בטופס הקצר של הדת הוסיפו שתי מילים ששינו את הכל: "להיות עתידים ליום הזה להינקם מאויביהם" (ח', יג). או אז שמחו וצהלו גם בעיר שושן.