עיקר ענינו של ספר דברי הימים הוא מלכות דוד וביתו, ועשרת הפרקים הראשונים מהווים מבוא, הסוקר את תולדות העולם באמצעות אילנות יוחסין. במבט ראשון רשימות היחס נראות טכניות בלבד, אולם עיון בהן ילמד אותנו רבות.
1. פרק א' מהווה מעין הקדמה למבוא לדברי הימים (פרקים א'-ט'). הפרק כולל שתי רשימות: הראשונה היא רשימת היחס של אבות האנושות מאדם עד אברהם (פס' א-כז), והרשימה השנייה כוללת את שלושת האבות ואת צאצאי אברהם ויצחק (פס' כח-נד). שתי הרשימות גם יחד ממחישות את בחירתו של הקב"ה בעם ישראל מתוך כלל האנושות. רשימות היחס כבר מופיעות בספר בראשית ומצוטטות בדברי הימים בלשון לקונית ובקיצור נמרץ. בפרק נמנים עשרה דורות מאדם עד נח, שבעים בני נח, עשרה דורות משם עד אברהם, ושבעים בני אברהם.
קראו את מדרש תנחומא וחישבו על פי המדרש, מה יכולות להיות המטרות של אילן היחסים הנ"ל?
2. אחת השאלות שיטרידו אותנו לאורך לימודנו בספר היא בעיית ההבדלים והסתירות שבין דברי הימים לבין מקורותיו המקבילים. אחת הדוגמאות הראשונות (והקלות!) לכך היא ההבדל בנוסח בין בפרק א פס' ז: "וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כּתִִּים וְרוֹדָנִים" לבין המקבילה בבראשית (י', ד) שם נכתב: "וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישִׁ כּתִִּים וְדֹדָנִים". עיינו בפרשנים השונים. עמדו על הגישות השונות להתמודדות עם הבדלי הנוסח, וחישבו מה המשמעות העקרונית של ההתמודויות הפרשניות השונות:
רד"ק לדה"א א,יז: ורודנים - כתוב ברי"ש ראשונה, ובספר בראשית כתוב בשני דלתין ודדנים. ולפי שהדל"ת והרי"ש קרובים בכתבן והרואים בספרי היחסים הנכתבים בימים הקדמונים יש שהיו קוראים בדל"ת ויש שהיו קוראים ברי"ש ונשארו השמות לפני בני אדם בדל"ת וברי"ש. לפיכך נכתב בספר בראשית באחת מהקריאות ונכתב בספר הזה באחרת. להודיע כי הכל שם אחד ואם זה קורא בדלי"ת וזה קורא ברי"ש, וכן: רבלתה ברי"ש ודבלתה בדל"ת, וכן רעואל ברי"ש ודעואל בדלי"ת, וכן תשתנה הקריאה בוי"ו וביו"ד לפי שהן קרובים בכתיבתן...
תלמיד רס"ג: מדבר על פס' ו דיפת-ריפת: לפי שדומים ר' וד' בציורם ובחיקוקם הסדירן וחלפן זה בזה כמו "מתעורר" (ישעיהו סד ו) "מתעודד", או מי ירה (איוב לח ו) ידה, ואגדע את מקלי (זכריה יא יד) נגרע היום שבט אחד (שופטים כא ו). ובלשון המשנה כל כינויי נזירות כדומים לו, נזיר, נזיק, נזיח, פזיח הרי זה נזיר כי בגירדך משוך הקוף וניקוד הפה וחוטרו של חית הרי כולם נזירות ובדומיהם נתפשים וסדר אחד לכולם.
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה לז ד"ה (ד) ובני יון: ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים אלס וטרסוס איטליא ודדניא. כתוב אחד אמר "דודנים" וכתוב אחר אמר "ורודנים" (דה"א א ז). ר' סימון אמר: דודנים שהן בני דודיהן של ישראל, רודנים שבאין ורודין אותם. אמר ר' חנן בשעה שישראל נתונים בעלייה אינון אמרין להון בני דודכון, ובשעה שהן בירידה באים ורודין אותם.
רש"י דברי הימים א פרק א פסוק ז: (ו) אשכנז ודיפת - (בדלי"ת) ובחומש כתיב (בראשית י) וריפת שמתחלה היו רפין ולא היו מתגברים על ישראל ולסוף נתמלאו דופי וריעוע. (ז) ורודנים - ולהלן (שם /בראשית י"ז/) הוא אומר ודודנים כשישראל חוטאים הם באים ורודים בהם וכשיד ישראל תקיפה הם אומרים בני דודינו אתם בתחילה היו נראין כאוהבים בשעת הנאתן לבסוף רודים בהם.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"