בדיוק חודשיים אחרי ייסוד היכל ה', ניבא זכריה נבואה ארוכה שעיקרה חזרת מרכבת השכינה לירושלים.

 

כאשר נשא חגי את נבואותיו ("בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ... בַּחֹדֶשׁ הַשִּשִּי..."), כנראה כבר עמד זכריה לצדו והיה שותף לנבואתו; חודשיים אחריו נשא זכריה נבואה הממשיכה את נבואת חגי - "בַּחֹֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ..."(א, א) - ממש כמורה ותלמידו בנבואה.

ובדיוק חודשיים (בכ"ד בשבט) אחרי ייסוד היכל ה' (המתואר בסוף חגי), ניבא זכריה את נבואת המראות (זכריה א, ז עד ו, ח) - נבואה ארוכה של נחמה וישועה, שעיקרה חזרת מרכבת השכינה לירושלִַם עם השלמת הבנייה של בית המקדש. נבואה זו כוללת סדרה של מראות - רָאִיתִי הַלַּיְלָה. [שבמרכזם] -
מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ
וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָהּ
וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ...
וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ (ד, ב-ג).

המראה הראשון הוא מראה הסוסים המתהלכים בארץ -
אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים (א, ח-יא) -

ואילו המראה האחרון (ו, א-ז) הוא ארבע המרכבות עם סוסים בצבעים דומים -
אֲדֻמִּים... שְׁחֹרִים... לְבָנִים... בְּרֻדִּים-אֲמֻצִּים.
הצבעים הללו נראים בשמים, ומתהלכים בארץ, רק בזריחה ובשקיעה. מראות זכריה מתארים זריחה.

הקשר הברור בין המראות, הראשון והאחרון, הוביל אותי לסידור כל המראות שראה זכריה בחזון הנבואה במבנה של מנורת המקדש – הסוסים והמרכבות כמו שני הקנים בשני הקצוות, שמתחברים בגוף המנורה.

שבת אחת פגשתי ברב מרדכי ברויאר ז"ל – בתשובה לשאלתי: מה נשמע? סיפר לי על ביקורו בקשת טיטוס, ברומא. שאלתי: ומה ראית? - מול המנורה שסחבו היהודים המובסים לרומא, מצויירים סוסים! המסמלים את שלטון הקיסר בעולם – והנה אני, מרדכי ברויאר, עומד שם ורואה שוב את מראות זכריה - אחרי אלפי שנים, הסוסים חזרו ל"אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (ו, ה), והמנורה חזרה לירושלים כסמל מדינת ישראל.

באדיבות אתר 929