היכולת של יוסף להתבונן אל העבר הרחוק ולפרשו במבט על, ולראות את גאולת מצרים עוד לפני שהשעבוד התחיל - את הסיפור הגדול המשותף של עם ישראל - העלתה אותו לנקודת תצפית גבוהה, כזו שמייצרת אחדות והתפייסות.

 

בפרק החותם את ספר בראשית עם סיומה של תקופה - תקופת האבות, נגמר גם סיפור המתח בין יוסף לאחיו.
מתח ואיבה בין אחים, הוא אחד המוטיבים הבולטים לאורך הספר כולו. המאבק בפתיחת הספר קשה במיוחד: קין האח הבכור הורג את הבל אחיו הצעיר בגלל הקנאה בו בגלל בחירת ה' בו. בהמשך הספר עשו חושב להרוג את יעקב, שוב על רקע של כעס הקשור לבחירה, מתח ואיבה שמסתיימים לבסוף בהתפייסות במפגש לאחר שנים רבות. סיפור המאבק הגדול והמפותל מכולם הוא כמובן סיפור האיבה המתמשכת של האחים הגדולים כלפי יוסף הצעיר הנבחר, מתח שכמעט והביא להריגת יוסף אך לבסוף הסתיים בהורדתו לבור ובמכירתו למצרים. 
רגע לפני סיום הספר, למרות התפנית הגדולה במהלך הסיפור וההתקרבות בין האחים, אחי יוסף עדיין חוששים שהאיבה וסכנת הפילוג והנקמה בעקבות התנהגותם כלפי יוסף עדיין קיימים:
"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: ... וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל  תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי׃ וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב׃ וְעַתָּה אַל־תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל־לִבָּם" (טו-כא)
יכולת המבט מרחיקת הלכת של יוסף חולם החלומות על הסיפור הגדול של משפחת בני ישראל, סיפור הצלת המשפחה, פוגג את האיבה רבת השנים ויצר מערכת יחסים של אחדות בין האחים. 
אך יוסף לא מסתפק בפרשנות העבר של הסיפור הגדול. רגע אחד לפני חתימת סיפור הראשית, סיפור האבות, יוסף נושא את עיניו כלפי העתיד, מאות שנים קדימה והוא מנסח צוואה אל האחים וצאצאיהם:
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב׃ וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה" (כד-כה)
מבטו של יוסף מרחיק לכת אל המשכו הרחוק של הסיפור, הרבה מעבר לאופק של הדור הנוכחי, אל הימים שבהם בני ישראל עתידים לצאת ממצרים ולהגיע לארץ כנען. הצוואה להעלאת עצמותיו על ידי צאצאי אחיו, וקבורתו בשכם במקום בו התנכלו להמיתו, עתידה לסגור את המעגל הסיפורי הארוך והמפותל. 
מאות שנים יעברו בין סוף ספר בראשית עד להשלמת השבועה בסיום ספר יהושע: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי־יוֹסֵף לְנַחֲלָה" (יהושע כ"ד, לב)

היכולת של יוסף להתבונן אל העבר הרחוק ולפרשו במבט על, ולראות את גאולת מצרים עוד לפני שהשעבוד התחיל - את הסיפור הגדול המשותף של עם ישראל - העלתה אותו לנקודת תצפית גבוהה, כזו שמייצרת אחדות והתפייסות.