לקום כל בוקר לשליחות

מדי בוקר רחצו הכהנים את ידיהם ואת רגליהם בכיור שבבית המקדש לקראת עבודת הקודש (ל-לב). פעולה זו נקראת בלשון התורה ׳רחיצה׳, אולם בספרות חז״ל היא נקראת ׳קידוש ידיים ורגלים׳ (משנה תמיד א ד). שינוי זה אינו מקרי. את המונח ׳רחיצה׳ אפשר היה לפרש כפעולה של הסרת לכלוך או טומאה, אך למונח החז״לי ׳קידוש׳ יש קונוטציה חיובית. מהי המשמעות של התקדשות הכהנים מדי בוקר?

כשאהרן ובניו הוקדשו לכהונה הם טבלו, לבשו בגדי כהונה ונמשחו בשמן (יב-טו). מאז, מדי יום ביומו שִחזרו הכהנים את שלושת המרכיבים של טקס המעבר המקורי: טבילה, לבישת בגדי הכהונה והתקדשות במימי הכיור. הרחיצה היא מרכיב משמעותי בתפקידם של הכהנים עד כדי כך שכהן שעובד או אפילו נכנס להיכל ה׳ בלי שהתקדש דינו כדין זר, ועונשו מוות.

במקרא מפורש שהתפקיד שהוטל על אהרן ובניו, לשרת בקודש, תקף לעולם (טו). אם כן, מדוע היה על הכהנים לשוב ולהתקדש בכל יום מחדש? נראה שהתשובה נעוצה בתפיסה מהותית של החיים שעל פיה בכל יום אנחנו נולדים מחדש. בתפילה הפותחת את הבוקר, ׳מודה אני׳, מודה האדם לא-לוהים על שהחזיר לו את הנשמה, כאילו קבלה מחודשת של הנשמה כמוה כלידה מחודשת. ההסתכלות על החיים שמתחילים בכל יום מחדש, מאפשרת לנו לראות בעיניים חדשות אותם ואת העולם שסובב אותנו.

הסכנה הגדולה של החיים היא לשכוח את העיקר, והאתגר הוא לחיות מתוך מודעות לדברים החשובים באמת. טקס שכזה, שנערך מידי בוקר ומבטא בכל יום את הייעוד שבחיים, יכול לאפשר לנו לחיות מתוך מודעות לשאלה מי אנחנו ומה תפקידנו בעולם. ההרחבה של טקס ההתקדשות של הכהנים למצווה יומיומית המוטלת על כל איש ואישה מבוארת בקיצור שולחן ערוך: לפי שהאדם כאשר קם ממטתו שחרית הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא יתברך שמו, לכן צריך להתקדש, וליטול ידיו מן הכלי, כמו כהן שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו. (קיצור שולחן ערוך ב, א)

אמנם נאמר על ישראל שהם ״מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״ (י"ט, ו), אך מעמד זה אינו תלוי בגזע אלא במימוש הייעוד, בשמירת הברית עם א-לוהים (שם, ה). אם כל אדם הוא כמו כהן, הרי שהעולם שבו הוא חי ופועל הוא כעין מקדש. כאשר הוא נוטל את ידיו בבוקר עליו לזכור שיש לו ייעוד ושליחות בחייו, יש לו ייעוד ושליחות היום.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר