לפנות מקום לאלוקים

רבים עמדו על כך שפרק י"ד בספר זכריה מזכיר את פרק ב' בישעיהו. בשניהם מוזכרת גאולה ניסית, שניהם מתארים שינוי גאוגרפי בירושלים ובהר הבית, שניהם מתארים את מלכות ה' על כל העולם, ושניהם מתארים מצב בו כל העמים עובדים את ה'.

נקודת דמיון נוספת בין הפרקים היא השפלת האדם והפגיעה בו, לפני ההכרה של כלל העולם במלכות ה'.

בישעיהו הפגיעה היא באדם באשר הוא: "וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ... עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ישעיהו ב', ט-יא). בזכריה הפגיעה היא בעמים - בגויים וביהודה: "הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת ה' רַבָּה בָּהֶם... וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלָ‍ִם..." (יב-יד).

זכריה בעצמו משווה את נבואתו למצב שהיה בימי עוזיהו: "וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (ה).

מדוע יש צורך להשפיל ולפגוע בבני האדם כדי להגדיל את ה'? וכי ה' אינו מספיק גדול? האם ה' לא יכול להיות גדול גם ליד אנשים גדולים?

כנראה שישעיהו וזכריה הבינו נקודה מאוד משמעותית: השאלה אינה מה ה' יכול להיות, אלא מה האדם יכול להכיל. כאשר האדם מלא בעצמו, וחש גדול וחשוב, הוא לא מפנה מקום אפילו לא-לוהים. אדם גדול, חכם, מכובד וחשוב, שלא תופס את עצמו ככזה ביחס לאל – יכול לפנות מקום לאל גדול ונורא, ולעובדו בלי לחוש שבכך כבודו נפגע. אבל כאשר האדם עסוק כל היום בכבודו, בגדולתו ובעושרו, הוא מתקשה להכיל את הימצאותו של אל כל יכול לצדו.

ואז יש צורך להקטין את האדם כדי להגדיל את האל.
כך היה במאה ה-8 לפנה"ס בתקופת ישעיהו.
כך במאה ה-6 לפנה"ס בתקופת זכריה.
וכך גם מאז ועד ימינו אנו.

באדיבות אתר 929