למען ינוח עבדך ואמתך כמוך

בדיברות הראשונות (מבין עשרת הדיברות) הכתובות בתורה כדיבור ישיר מפי ה' – "אָנֹכִי ה' אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם…" (דברים ה', ו-י), "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי" (שמות כ', ב-ו), אין שום הבדל בין שמות לדברים. בדיברות הבאות יש הבדלים קטנים. רק בדיבר השבת יש הבדלים מהותיים:

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ', ח) / "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (דברים ה', יב) 
ובסיום, נימוק שונה לגמרי – "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ…" (שמות כ', יא)/ "... לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ; וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם…" (דברים ה',, יד-טו)

האם השבת היא 'זכר למעשה בראשית'?  או 'זכר ליציאת מצרים'?

לכאורה, הנמקת השבת בספר שמות היא אמונית-דתית, כנובעת מאמונת הבריאה, בעוד ההנמקה בספר דברים היא מוסרית-חברתית ("עבדך ואמתך כמוך"- ה', יד), והיא נובעת מיציאת מצרים. לאמיתו של דבר, אלה הם שני צדדים של מטבע אחד (ראו הרחבה בספרי, זכור ושמור – טבע והיסטוריה נפגשים בשבת ובלוח החגים, אלון שבות תשע"ה, עמ' 23-46).

פעמים אחדות אמרו לי אנשי רוח ישראליים (המכונים 'חילוניים'), שהם מזדהים עם השבת כמו שהיא מופיעה בספר דברים – שוויון העבד והאמה "כמוך" מתוך המשמעות המוסרית של יציאת מצרים. אמרתי להם, שאין הבדל בין שמות לדברים באיסור "לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך ושורךָ וַחֲמֹרְךָ וכל בהמתך, וגֵרְךָ אשר בשעריך" (שמות כ', י; דברים ה', יד), כי במקום ש"אתה" תעשה מלאכה, גם פועלים ועבדים ובהמות יעבדו.

הסיכוי לשוויון מוסרי מתחיל במקום שבעל השדה או המפעל או החברה שובת בעצמו, ויחד אִתו גם בני ביתו, גם עבדיו וגם בהמותיו. במקום שבעל הבית מעביד את עצמו, שם יעבדו גם פועליו, עבדיו ובהמותיו.

באדיבות אתר 929