למנצח אל תשחת, אותנו

השאלה הגדולה במזמור הזה היא מאין נטל המשורר ממשפחת אסף את הדיבור הישיר בשם א-לוהים כשופט עליון? האם שמע את קולו? היכן ומתי? האם הוא בטוח באמונתו עד כדי כך, שהוא יכול להרשות לעצמו לדבר בשמו?

ואולי זו רק לשון בוטה של תפילה זועקת (הקשורה גם למזמורי 'אסף' הקודמים והבאים), ובאמת המשורר מתאר מה שהוא חפץ ומשתוקק שיקרה, ששופט כל הארץ יְגַלֶה לעיני כל את משפטו, וכולם יכירו בו עד כדי גדיעת קרני רשעים, אלא שכל זה עדיין ספון בעתיד רחוק, ורק לשון השיר מנוסחת מפי א-לוהים, כאילו כל זה כבר קרה?

השאלה השנייה היא מה משמעה של ה"כוס ביד ה'" - כמו כוס יין אדום ש"שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ"? בנבואת ירמיהו (כה) מתואר הכיבוש הבבלי של כל העמים, כהשקיה מכוונת של 'כוס התרעלה'. אחרי שיסיימו הבבלים להשקות את כל העמים בשליחות הנסתרת מאת ה', יבוא יומם, והם ישתו בעצמם.

אכן בהיסטוריה מתגלה 'כוס התרעלה' במפלתם של רשעי עולם, וכל ניצחון הוא זמני, אבל ב"מזמור לאסף שיר" נראית השאיפה הגדולה לחזות בהתגלות ישירה איך ה' ישקה את "כל רשעי ארץ", יגדע "קרני רשעים" וירומם "קרנות צדיק", אולי בדומה לטביעת חיל פרעה בים סוף.  

באדיבות אתר 929