למה לתת אדמות לדלים?

"וּמִן הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה, הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא" (י).

יש מי שמרוויח מהחורבן, ואלו דווקא אלו שהושפלו, נוצלו, נרמסו על ידי מלכי בית דוד. האיכרים הדלים שאדמתם פרנסה את המלך, חצר המלוכה, ובעלי האחוזות, ששילמו מיסים כחוק ונשארו עם מעט מאוד, לפעמים מעט מידי, עבור עצמם ועבור משפחתם. אלו שירמיהו וכל הנביאים שלפניו דיברו עליהם, דרשו ממלכי יהודה ושריה לשפוט אותם משפט צדק ולהגן על זכויותיהם. אלו שסבלו כל השנים, כעת הם זוכים לאדמות טובות ופוריות. כעת הם זוכים לפרנסה טובה ושקטה.

גם זו התגשמות נבואות התוכחה של נביאי יהודה וישראל – מידה כנגד מידה, הן לזכות והן לחובה: החייבים מאבדים את אדמתם ואת חירותם, הזכאים זוכים מן ההפקר.

אבל לא רק צדק אלוקי יש כאן, אלא גם ראליה פוליטית. מלך בבל, ככל מלכי האימפריות לפניו ואחריו, לא התכוון מעולם להחריב את הארץ, הרי בכך היה פוגע בעצמו ובממלכתו, ומחבל במטרת הכיבוש עצמו. כי זאת יש לזכור, המטרה הראשונית והחשובה ביותר של כיבוש ארצות והרחבת האימפריה היא כלכלית – הגדלת אוצר המדינה. מלכי קדם השתלטו על ארצות כדי לגבות מהן מיסים, וכדי שיהיה ממה לגבות צריכה כלכלת הארץ הנכבשת להמשיך לתפקד. בעולם שכלכלתו מבוססת כמעט רק על חקלאות, פירוש הדבר הוא שהאיכרים נשארים על אדמתם. ואם יש איכרים טובים ללא אדמה, אז ראוי לתת להם אדמה כדי שיעבדו אותה ויספקו מיסים למלכות.

לכן הגלה מלך בבל את המלך, השרים, את הפקידות הגבוה ושרי החילים, אבל רוב עם יהודה, ממש כמו רוב עם ישראל לפניו, נשאר על אדמתו. במקום לשלם מיסים כבדים למלך יהודה, הם שילמו כעת מיסים כבדים פחות למלך בבל. וספק בעיני אם זה שינה להם משהו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929