נתבונן במבנה מזמור קמ"ז ונראה את ההתפתחות המופיעה ונשזרת בו על כל חלקיו
| א | ב | ג |
|
הַלְלוּ-יָהּ כִּי-טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ |
עֱנוּ לַיהוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר. |
שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת-יְהוָה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן. |
|
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה |
כִּי-חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ |
|
| מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב-כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר |
הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר. נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ |
הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ |
| מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי-אָרֶץ |
לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ |
מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב |
שלושת המזמורים שלפנינו המרכיבים את מזמור קמ"ז מקבילים זה לזה. כל אחד משלושת המזמורים מכיל כארבעה חלקים: סטרופיה (=קריאה להלל את ה'), בניית ירושלים, גדלות ה' בצבא השמים (כוכבים, עבים, שלג וכו'), והבדלה בין צדיקים לרשעים, או בין בני ישראל לאומות העולם. החלק הראשון והאחרון מכילים את כל האלמנטים הנ"ל, ובחלק האמצעי חסרה התהילה על ירושלים.
ההתפתחות בסטרופיות (=קריאה להלל את ה') היא מהכללי למיוחד והספציפי. בתחילה "הללויה"! סתם, ולא נאמר איך להודות ומי מודה. בסטרופיה השניה יודעים אנו שדבר זה נעשה בתודה ובכינור, ובסטרופיה השלישית מפורש אודות טיב המודים לה', שהם: ירושלים וציון.
ההתפתחות של ירושלים היא מעיר ההולכת ונבנית שנידחיה שבורי הלב מתכנסים אליה, לעיר המבוצרת בחומה והמבורכת בבניה שבחלק השלישי.
גדלות ה' בצבא השמים מובעת בשלושה שלבים. בתמונה הראשונה נמצאים אנו בלילה בהיר שמים זרוע בכוכבים מאירים, וגדלות ה' מתגלמת במניין הכוכבים. בתמונה השניה נמצאים אנו ביום חורף ישראלי נח המביא מטר, חציר וחיים למערכת החי. בארץ ישראל הקיץ הארוך מביא חרבון מדכא וכל הירק מתייבש, גשמי החורף מביאים עמם צהלת חיים. התמונה השלישית היא של יום קרח סגריר שבו החיים משתתקים, "לפני קרתו מי יעמד" (יז). דבר ה' הראשון מביא שלג, כפור וקרח ומשתק את החיים. דבר ה' השני ממיס את השלג ורוחו מזילה את הקרח למים. בצבא השמים ההתפתחות מובילה מליל קיץ ליום גשם, ליום כפור.
ההתפתחות נמצאת גם בחלק הרביעי והאחרון חלק הגמול. בקטע הראשון נאמר שה' מעודד ענוים ומשפיל רשעים. דבר לא פורש אודות טיבם של אותם הרשעים והענוים. בקטע השני מתבאר שאת הרשעים מיצגים גבורת הסוס ושוקי האיש, והענוים הם יראי ה' המיחלים לחסדו. בקטע השלישי מבואר יותר, אין אלו צדיקים ורשעים בעלמא, אלא בני ישראל המקבלים את דברי ה', חוקיו ומשפטיו, בניגוד "לכל גוי".
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת