ללמוד ולהיזהר

לפי חז"ל, בית דינו של דוד גזרו איסור על ייחוד עם פנויה, בעקבות פרשת אמנון ותמר (סנהדרין כ"א עמוד ב); כוונתם לנתן הנביא ולפרק הזה. דוד עצמו שתק בכל פרשיות בניו, ולא אמר שום תוכחה (י"ג, כא; י"ד, כד; מלכים א א', ו) כנראה בגלל 'כבשת הרש', שרבצה עליו.

מעשה בבת שרות לאומי, שהחליטה לקרוא פרקי תנ"ך מספר שמואל באוזני נשים מבוגרות במקום שרותה, רובן לא קראו מעולם פרקי שמואל. באמצע פרק זה הן פרצו בזעקות שבר - 'תמר, אל תלכי! תמר, את לא מבינה מה הוא זומם? תמר, אל תיכנסי איתו לחדר! תמר, לא!'.

מסקנות: יש אי שוויון בטבע בין איש לאישה - הוא יותר חזק, ויצריו לעתים חזקים עוד יותר. עינוי (=אונס) הוא מעשה נבלה (יב), ניצול התמימות והחולשה. היצר הרע מעדיף פגיעה בעבירה, גם אם החוק מאפשר לעשות בהיתר – תמר לא הייתה בת של דוד, אלא אחות מאם קודמת, או מאומצת, ולכן אמרה לו שהמלך לא ימנע אותה ממנו (יג). פגיעה מינית איננה אהבה – "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד" (טו). האישה היא הנפגעת ברוב המקרים, אבל האנס-המְעַנֶה עלול למות מנקמה מפעפעת, שהחוק והמוסר לא יצליחו למנוע.

כאשר אמנון ותמר לבדם בחדר, עם הלביבה, זה מאוחר מכדי לעצור. כל נער ונערה בגילאי ההתבגרות חייבים לקרוא על אמנון ותמר, וללמוד להיזהר; כל מי שהורשע על הטרדה מינית חייב לכתוב עבודה על הפרק הזה, ועל המסקנות ממנו; כל מפקד או מנהל ומעסיק, שנשים כפופות לו, חייב לקרוא פרק זה, כדי למנוע מראש מצבי ייחוד מסוכנים, שכולם מבינים איך הם עלולים להיגמר.  

באדיבות אתר 929