בניגוד למקובל, חייבים לומר לזכותו של כותב 'דברי-הימים', שהוא לא ניסה להשלים פערים במידע שהיה לפניו, גם במקומות שהדבר מתבקש
יששכר - בנימִן - (נפתלי) - מנשה - אפרים - אשר.
האם יש פשר לסדר הזה של השבטים?
מדוע חסרים לגמרי שבטי זבולון ודן?
מדוע נפתלי בפסוק בודד (המצוטט מן התורה, בראשית מו, כד-כה)?
מדוע יששכר ובנימִן ואשר, ורק הם, 'הִתְיַחְשׂוּ' במפקד צבאי מימי דוד?
כותב 'דברי-הימים' הֶעֱתיק (תוך קיצור ועריכה) מתוך ספרים שהגיעו אליו, ספרי התורה והנביאים, גם ספרי יוחסין לסוגיהם, וגם "דברי הימים למלכי יהודה", הקדום, הנזכר רבות בספר מלכים,[1] "מדרש ספר המלכים" (דברי-הימים-ב כד, כז), וספרים דומים.
בניגוד למקובל, חייבים לומר לזכותו של כותב 'דברי-הימים', שהוא לא ניסה להשלים פערים במידע שהיה לפניו, גם במקומות שהדבר מתבקש.
חוקרים של ימינו, כמעט תמיד משלימים פערים בשחזור תעודות עתיקות על ידי השלמות משוערות, ורק מסמנים את ההשלמות בסוגריים מרובעים; זה נחשב מקובל בהוצאות מדעיות (וגם אני נוהג כך בטורים אלה, כדי להסביר לקורא פסוקים קשים); אולם סופרים עתיקים נזהרו מאד מלעשות כך, אפילו כשידעו בבירור מה חסר!
ספרי היחס שנזכרים בשבטי עבר הירדן (בפרק ה, יז) הם ממפקד שנערך "בימי יותם מלך יהודה, ובימי ירבעם מלך ישראל", כלומר, ב'רגע האחרון' לפני גלותם!
רוב ספרי היחס ש'דברי-הימים' השתמש בהם (כפי שהוא מעיד בפירוש, בפרק ט, א), נכתבו בזמן גלות בבל, כאשר הבינו הגולים שהארץ ונחלותיה, ושמות המשפחות לדורותיהן עלולים להשתכח, ואספו את כל המידע שהיה בידם, וספרי יוחסין - "וכל ישראל הִתְיַחְשׂוּ והִנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה [אשר] הָגְלוּ לבבל במַעֲלָם" (=בחטאם)!
לא היו בידיו של כותב 'דברי-הימים' רשימות יחס של שבטי זבולון ודן, ומרשימת נפתלי נותר לפניו רק פסוק הפתיחה - מה שלא היה כתוב לפניו, לא ניסה להשלים!
הסדר מבטא אי סדר בהעתקה מהכתובים שהיו לפניו, ואלה היו מסוגים שונים, ומתקופות שונות. הרשימות גם מדלגות על דורות רבים, וקל להבין זאת מתוך השוואה לפרקי המלכות והכהונה. לא קשה להבין, שכהנים ולויים שמרו הרבה יותר על ספרי יוחסין (וכך הדבר עד היום); כך היה גם בשבט יהודה בזכות בית דוד.
רבים ניסו לבנות 'היסטוריה אלטרנטיבית'[2] לסיפורי התורה על שעבוד מצרים, שהרי בפרק זה, מנשה ואפרים ישבו בארץ - "בני מנשה... פילגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד" (ז, יד); "בני אפרים... ועֵזֶר ואֶלעָד, והרגום אנשי גת הנולדים בארץ, כי ירדו לקחת את מקניהם; ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים, ויבֹאו אחיו לנחמו; ... ובתו שֶאֱרה, ותִבֶן את בית חורון התחתון ואת העליון... נוֹן בנו, יהושע בנו" (ז, כ-כז).
אמנם בהחלט אפשר היה, שבני יוסף עמדה להם זכות אביהם ויכלו לצאת ממצרים בלי להשתעבד, וחלק מהם אולי עשה כך, וכבר ישבו בגלעד ובהר אפרים בזמן יציאת מצרים; לכיוון זה נטו גם מדרשי חז"ל,[3] וגם הפירוש לדברי-הימים של 'תלמיד רס"ג' (=רב סעדיה גאון), עלום השם;[4] אף התוספת של 20,500 במפקד השני של שבט מנשה לעומת המפקד הראשון 'במדבר' (כו, לד מול א, לה; ב, כא) מחזקת את הסברה, שמשפחות מכיר וגלעד כבר ישבו בגלעד, כשאחיהם הגיעו ממצרים.
אבל ברשימת אפרים (לפי הפשט), מדובר ב-7 דורות אחרי אפרים, כי "בְּנוֹ" ברשימות שפגשנו מייצג את הדור הבא; נזכרו גם (אולי, ועוד) 9 דורות עד 'יהושע בן נוֹן'; מכיוון, שראינו שמות חוזרים ברשימות היחס, לכן "אפרים אביהם", וגם "נוֹן בנו, יהושע בנו", יכולים להיות צאצאים רחוקים, עם אותם שמות של אבות אבותיהם.
ונא לזכור, מדובר במפורש בספרי יחס שנכתבו בעת הגלות לבבל!
---------------------------------------
[1] בסוף פסקאות המלכים (-ב יד, כט; טו, ז, כג), ובפסוקים הדומים בהמשך.
[2] למשל לאחרונה, ד' פרנקל, באתר מכון שכטר למדעי היהדות.
[3] סנהדרין צב ע"ב; אמנם חז"ל הקדימו להם רק 30 שנה, בגלל הפער בין 400 שנה (בראשית טו, יג), לבין 430 שנה (שמות יב, מ-מא).
[4] ראו במבוא של יהודה קיל ל'דעת מקרא', עמ' 66-65.