לכאורה, הכל פשוט

"דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל" - מתי? לא כתוב! רש"י מביא 3 דעות - בן של שמואל/ בימי אלישע/ בתקופת מנשה.

כיום נוטים לאַחֵר את יואל לימי בית שני, בגלל מקומם המרכזי של "הכֹהנים... משרתי מזבח" (א', יג; ב', יז), ואי הזכרתו של מלך חי. גם הנבואה על "שבות יהודה וירושלִַם" (ד', א), הזכרת "בני היְוָנים" (ד', ו), והיעדר השם 'ישראל' - מחזקים את המאחרים.

לעומת זה, אויבי יהודה מסביב הם מצרים ואדום (ד', יט), "צֹר וצידון וכל גלילות פלשת" (ד, ד) - ושום מעצמה לא נזכרת בשמה - לא אשור, לא בבל, לא פרס - כמו בתקופות שלפני עמוס.

המפתח שלי להבנת זמנו של יואל הוא ריבוי ההקבלות (לרוב ניגודיות) עם עמוס, שאיננו יכול להיות מקרי, והוא כנראה הסיבה לסדר התנך - יואל לפני עמוס.

יום ה'... יום חֹשך ואֲפֵלה... (יואל ב', א-ב),
אולם בזכות השופר, בזכות הצום והבכי,
יבקע אור הישועה מתוך החושך הנורא.

ואילו בעמוס (ה', יח) -
הוי המִתְאַוים את יום ה' -
למה זה לכם יום ה'?
(הלוא) הוא חֹשך ולא אור!

(יואל ד', טז) -
וה' מציון יִשאָג,
ומירושלִַם יִתֵן קולו,
ורָעֲשו שמים וארץ,
וה' מַחֲסֶה לעמו,
ומָעוֹז לבני ישראל;

ובעמוס (א', ב) -

ה' מציון יִשאָג,
ומירושלִַם יִתֵן קולו,
ואָבלוּ נְאוֹת הָרֹעים,
ויָבֵש ראש הכרמל;

(יואל ד', יח) -
והיה ביום ההוא,
יִטְפוּ הֶהרים עסיס...

(עמוס ט', יג) -
הנה ימים באים... (=בעתיד הרחוק)
והִטיפוּ הֶהרים עסיס...

לכאורה, הכל פשוט - בחושך הגדול והנורא, ממלכת ישראל-שומרון תחרב (כנבואות עמוס), בעוד לירושלים תבוא ישועת הצלה (כנבואות יואל) - תיאור זה מתאים בדיוק להופעת האשורים - כמו אַרבֶּה המכסה ארץ.

באדיבות אתר 929