בתקופת המקרא, הנפילה ביד אשה היא בושה גדולה. בתגובתה לדרישת ברק לבוא איתו למלחמה, אומרת דבורה שברק לא יזכה לתפארת הניצחון, משום ש"ביד אשה ימכור ה' את סיסרא" (ט). כך 'יזכו' גם ברק וגם סיסרא לבושה במכה אחת: סיסרא – משום ש'אשה הרגתהו', וברק – משום שאשה לקחה ממנו את כבוד המנצחים

 

דבורה, בדבריה, משווה בין צבאות ברק וסיסרא: היא אומרת לברק שימשוך את צבאו להר תבור, ואילו ה' ימשוך את צבא סיסרא אל נחל קישון.
בין ברק וסיסרא ניתן למצוא עוד מספר הקבלות.
שני הצדדים אוספים את צבאם, והפועל המשמש לתיאור המעשה הוא "ויזעק":
"וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה..." (י)
"וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ" (יג)
בנוסף, תבוסתו של סיסרא מוצגת כהיפוך מעשיו של ברק - לסיסרא היו מרכבות, אך צבא ברק נע ברגל; לפיכך נאמר על ברק:
"וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ..." (י)
והנה, כשסיסרא המובס יורד מן המרכבה ובורח, נעשה שימוש באותו ביטוי, המדגיש את העובדה שהוא נאלץ לברוח ברגליו:
"וַיָּנָס בְּרַגְלָיו" (טו)
"וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו..." (יז)
ומול ברק, שעליו נאמר:
"וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר..." (יד)
נאמר על סיסרא:
"וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה" (טו)
שיאו של הסיפור הוא, כמובן, באוהל יעל אשת חבר הקיני. חיסולו של סיסרא באוהל יעל משמש, כאמור, לשתי מטרות: השפלתו של סיסרא ובושתו של ברק. והנה גם בסיפור זה ניתן לראות את שתי המטרות מתממשות בלשון דומה. יעל יוצאת לקראת שניהם וקוראת להם לבוא פנימה, אל גורלם: זה – לשחיטה, וזה – לראות את אויבו הרוג בידי אשה ולא בידיו שלו. כך מובן מדוע היה צורך בפסוק האחרון בסיפור; לאחר מות סיסרא, היה חשוב לנביא להוסיף פסוק שכל תוכנו הוא שברק בא אל יעל והיא הראתה לו את סיסרא מת, משום שזהו סיומו האמיתי של הסיפור: ברק מבין שסיסרא ניתן בידי אישה ולא בידיו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון