לזהותו של הכובש

ספר הנבואות על הגויים ממשיך בפרקים מ"ז-מ"ח. פרק מ"ז כולל נבואה קצרה על חורבנן של ערי הפלשתים, שכניו של עם ישראל ממערב. פרק מ"ח כולל נבואה ארוכה ומפורטת על חורבנה של מואב, השכנה ממזרח. הנביא מתאר את מואב כארץ יהירה מלאת ביטחון עצמי, ומאריך בתיאור חורבנה המוחלט ואבלה, תוך ציון מפורט של שמות ערים ואזורים שיחרבו בה. בנבואת הפורענות של ירמיהו משובצים קטעים מתוך נבואות פורענות קדומות על מואב.

ציון הזמן בכותרת הנבואה מצביע על מצרים, השוכנת בדרומה של עזה, כאויב שיכה בה (א), אולם מגוף הנבואה עולה שהצבא בא עליה מצפון. עיינו במפרשים הבאים ובחנו כיצד הם פותרים את הקושי :

רש"י: בטרם יכה פרעה את עזה - כשהיה נבוכדנצר צר על ירושלים בשנה העשירית לצדקיהו יצא חיל פרעה ממצרים ויעלו הכשדים מעל ירושלים, שמע פרעה ושטף את עזה ושב לארצו.

רד"ק: והמים הם משל על חיל כשדים שהם מצפון וישטפו את ארץ פלשתים, כי פרעה הכה את עזה ונבוכדנצר יחריב הכל.

יהודה אליצור: מסתבר, כי אחת הנקודות המרכזיות של הפרק היא רמז לכיבוש אשקלון בידי בבל. אבל כאשר נכתב הספר הוסיף ירמיהו, או ברוך בן נריה, את הכותרת המכריזה ואומרת: דע לך אתה, הקורא, מה שניבא כאן ירמיהו היינו - שאשקלון וכל חבל חוף הים ייכבשו בידי נבוכדנאצר, הוא אמר נבואה זאת "בטרם יכה פרעה את עזה", כלומר: בשנת 609 , אחרי המפלה הגדולה של יאשיהו במגידו, כאשר מצרים עמדה במרום כוחה ותפארתה, כאשר כרכמיש הייתה מצודה איתנה ומוכנה לזינוק אל מעבר לפרת, ואנשי עזה רעדו ופחדו, כי היה צפוי להם אז כיבוש מצרי. ואז התייצב ירמיהו בירושלים ואמר: אתם מאמינים במצרים, והיא באמת חזקה - ואף יכולה היא להכות עתה את מתנגדיה בפלשת. לפיכך חוזר אני ומזהירכם: מי שיכבוש בסופו של דבר את כל חבל הים, את אשקלון וכו׳, ויסכן גם את קיום יהודה אלה הם "מים עלים מצפון", היינו נבוכדנאצר מלך בבל.  [בטרם יכה פרעה את עזה, בתוך: ישראל והמקרא].

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"