להעמיד את הנביא לדין

פרקנו שב ועוסק בנבואת ירמיהו על היכל ה׳, נבואה שהופיעה לראשונה בפרק ז׳, אך הפעם מזווית שונה. בעוד שפרק ז׳ התמקד בתוכן הנבואה, פרקנו מתמקד בסיפור המשפט שנערך לירמיהו בעקבות דברי הנבואה שנשא על חורבן המקדש (המתוארים בתמצות בפסוקים א-ו), ובהצלת ירמיהו מהמוות הצפוי לו בעקבות דבריו. ירמיהו מואשם בידי הכהנים בהאשמה חמורה, אך תשובתו איננה עונה באופן ישיר להאשמתם, והוא מביא טענה אחרת להוכחת חפותו. הסיפור כולו מציג בפנינו את תפיסת הקדושה המעוותת של העם ביחס לירושלים.

א. 1) עיינו בפסוקים ט ו-יא ונסו להגדיר את ההאשמה המוטחת בירמיהו - שימו לב לתפיסת הקדושה של ירושלים המונחת ביסודה.

2) נאום ההגנה של ירמיהו בנוי מכמה טיעונים: במה מתמקד הטיעון הפותח והסוגר (יב, טו), וכיצד עונה טיעון זה להאשמה המוטחת בו? בפס׳ יג הנביא מעלה טיעון נוסף. כיצד תורם טיעון זה להגנתו של ירמיהו?

ב. בתהליך המשפט מעורבות קבוצות שונות – הכהנים, הנביאים, השרים והעם. בשונה מהנביאים והכהנים הניצבים כנגד ירמיהו ותובעים את מותו, והשרים שתפקידם לשפטו, תפקידו של העם בתהליך זה איננו ברור. עקבו אחר עמדות העם בפסוקים ז-ט, יא-יב, טז. שימו לב כיצד לאורך הסיפור חלות תנודות בדעת הקהל וחשבו מניין הן נובעות.

ג. לאחר זיכויו של ירמיהו בידי השרים והעם נזכרים שני תקדימים של נביא שניבא נבואות פורענות על ירושלים: המקרה של מיכה המורשתי (יח-יט) והמקרה של אוריהו בן שמעיהו (כ-כג). מה ההבדל בין שני התקדימים, וכיצד ניתן להסביר את הבאתם זה לצד זה? ראו את תשובת התוספתא, ולעומתה את פירושו של המלבי"ם, ועמדו על ההבחנה בזהות הדוברים ובתפקידו בסיפור של כל אחד מהתקדימים:

תוספתא סוטה ט׳,ה: ׳מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיה מלך יהודה...׳ אמרו כשרים שבהן, רשעים שבהן אמרו: ׳וגם איש היה מתנבא בשם ה׳ אוריהו בן שמעיהו׳... כל פרשה זו עירובי דברים, מי שאמר זה לא אמר זה.

מלבי"ם: (כ) וגם איש היה מתנבא - עתה מודיע כותב הספר שטענת זקני העם לא היה מועיל להציל את ירמיה ממות, כי בזמן ההוא בעצמו התנבא אוריה גם כן כדברי ירמיה, וגם הוא נבא בשם ה׳, ובכל זאת נהרג ע"י המלך.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"