להלל גם על מידת הדין

בעיצומה של תפילתו קורא דוד כנגד אויביו:

"בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר, בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר" (יא)

במקום שבאים שמות ה' שלא בצמידות זה לזה אין הכרח להדגיש את הצד המיוחד שבכל אחד מהשמות. אך כשבאים הם בסמיכות זה לזה מחייבים הם להבהיר את ההקבלה הניגודית שביניהם. מסורת חז"ל היא שהשם א-לוהים מבטא את מידת הדין, ושם הוי"ה את מידת הרחמים.

הקריאה להלל את שם ה' הפוקד את דוד במידת הרחמים ומושיעו מצריו, הינה מובנת וברורה. אך הקריאה להלל את אלוקים על מידת הדין קשה לכאורה - שהרי יכולה להיות היא בייסורים קשים, ומה יש להודות עליה?

דברים יקרים כותב על נקודה זו בעל המצודות בפסוק הבא: "בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי״ (יב) וכה דבריו: ""באלוהים בטחתי": אף במידת הדין בטחתי, שלא יעשה בי כלה. ומה אם כן יעשה אדם לי?" לאמור – אמנם יכולים לבוא עלי ייסורים, אך אין כוונתם חלילה להצמיתני אלא לצורפני ולרוממני.

ולפיכך – כדרך שנאמר במזמור כ"ג בתהילים ששבט החובלים ומשענת הרחמים, שניהם נחוצים: "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי". (תהילים כ״ג, ד) כך גם בחיתומו של פרק זה מגלה דוד שתכלית מידת הדין ומדת הרחמים גם יחד להציל את האדם ממוות ולטהר את לבו למען יזכה לאור החיים, "כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי, לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים" (יד)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929