היכן שמענו, שה' ציווה במצרים על התרחקות מאלילים, ובני ישראל הִמרו את פיו ודבקו בהם? האם היו ליחזקאל מסורות, שאינן כתובות בתורה, על עם ישראל שלא רצה לשמוע?
בשנה ה-5 (לגלות יהויכין), "נפתחו השמים" (פרק א'), והתחילו חזיונות הסילוק;
בשנה ה-6 זקני יהודה ישבו לפני יחזקאל בביתו, והוא טייל בירושלִַם לראות פשעים וסילוק שכינה "במראות א-להים" (ח' עד י"א);
בשנה ה-7 כבר באו "אנשים מזקני ישראל לדרֹש את ה'", ועדיין חרון אף ה' מתפרץ, וחושף את כוונות ליבם ההפוכות. "והָעֹלָה על רוּחֲכֶם – הָיוֹ לא תהיה! – אשר אתם אֹמרים: נִהיֶה כַגוים, כמשפחות הארצות, לשָרֵת עץ ואבן" (כ', לב);
הייאוש מנטרל הבחירה, והרצון לפרוק עול ולהתבולל בגויים הוא עתיק יומין (להתאַלֵל – להתיוון – להתנצר – להתחתן). אולי כבר בחטא העגל (כדברי משה, דברים ט', ד-כד), ממש עם בחירת ה' ב"ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו), נולד הרצון ההפוך, להיות 'כמו כולם', לא להיות 'מיוחדים' – 'תורה מסיני', וגם פריקת עול 'מסיני'.
אולם יחזקאל הרחיק לכת, ואמר, שכל זה התחיל במצרים, ב"כוּר הברזל" (דברים ד', כ). "ביום בָּחֳרי בישראל... נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים... וָאֹמַר אלֵהם: איש שִקוּצֵי עיניו הַשליכוּ ובגִלוּלֵי מצרים אַל תִטַמָאוּ... וַיַמרוּ בי, ולא אָבוּ לִשְמֹעַ אֵלַי, איש את שִקוּצֵי עיניהם לא הִשליכוּ, ואת גִלוּלֵי מצרים לא עזבו..." (כ', ה-ח);
זה מפתיע! היכן שמענו, שה' ציווה במצרים על התרחקות מאלילי מצרים, ובני ישראל הִמרו את פיו ודבקו בפולחנים מצריים? האם היו ליחזקאל מסורות, שאינן כתובות בתורה, על עם ישראל, שלא רצה לשמוע? או, שהוא 'דרש' את הכתוב על הים (שמות י"ד, יב) – "הֲלֹא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים... חֲדַל ממנו ונַעַבדה את מצרים..."?
תשובת הנבואה לייאוש, וההיסטוריה מאשרת – היהודים ישרדו גם בגולה "ביד חזקה ובזרוע נטויה".
באדיבות אתר 929