מי היו 'אנשי הכנסת הגדולה'? חז"ל[1] קראו כך לנכבדים שבאו לאסֵפת העם הגדולה, היו שותפים לתפילה הגדולה של עזרא (פרק ט), והם גם הנזכרים בשמות חותמי האמנה; בלשון התלמוד הירושלמי (סוף חגיגה) - "שמונים ושלש[2] חותמות שכתוב בעזרא".
ואכן, בתחילת הפרק ספרתי[3] 83 או 85 שמות: נחמיה, 22 ראשי משפחות הכהונה, 17 או 18 ראשי הלויים, 44 ראשי העם.
לעומת זה, במקורות אחרים[4] נזכרו 120 זקנים 'אנשי הכנסת הגדולה', וכן כתב הרמב"ם (בהקדמה לפירוש המשנה), ומספר זה ידוע מאד (אבל לא מצאו לו מקור ברור במקרא).
חזרתי וספרתי[5] 120 שמות שנזכרו ברשימה הראשונה של עליית שֵשְבַּצַר וזרובבל (עזרא א-ב), וכנגדם 120 שמות ברשימת היישוב ביהודה מימי זרובבל עד ימי נחמיה (יא-יב) - אולם ברשימה הראשונה כלולים במספר 120 גם הנתינים (45 שמות; עזרא ב, מג-נח), והמשפחות המסופקות, שלא יכלו להוכיח "אם מישראל הם" (עזרא ב, נט), ואילו ברשימה השנייה מצאתי 120 שמות בלי שני שרי הנתינים, וזאת נראית כוונת חז"ל.
אבל למה היה צורך כה חיוני בכריתת האמנה?
על פניו נראה העיקר במאבק העיקרי של עזרא הכהן-הסופר נגד המשפחות המעורבות, משפחות נכבדות ומובילות, כולל משפחות כהונה, ואפילו משפחת הכהן הגדול; ואכן לא נזכר הכהן הגדול כלל במעמד קריאת התורה וכריתת האמנה; המאבק להרחקת הנשים הנכריות, הפך ל'אבן הפינה' בעיצוב דרכה של ירושלים בימי עזרא ונחמיה - בהחלט אפשר לראות בו שלב ראשון ומוקדם למאבק של מתתיהו ובניו נגד המתייוונים כ-280 שנה מאוחר יותר.
אבל מסעיפי האמנה עולות גם שאלות אחרות -
א. שמירת "כל מִצוֹת ה' אדֹנינו, ומשפטיו וחֻקָיו" (י, ל);
ב. איסור גמור על נישואי תערובת! (י, לא);
ג. סגירת המסחר עם "עמי הארץ" בשבתות[6] ובימי קודש (י, לב);
ד. נטישת יבולי השנה השביעית לטובת האביונים, ושמיטת חובות[7] (י, לב);
ה. התחייבות לתת כל שנה שליש שקל[8] לעבודת המקדש הקבועה (י, לג-לד);
ו. גורלות על "קֻרבן העצים" לקיום 'אש התמיד' (י, לה);
ז. להביא ביכורים למקדש "שנה בשנה" (י, לו);
ח. להביא בכורות למקדש כדיני התורה (י, לז);
ט. להביא תרומות לכהנים, ומעשרות ללויים - להבטיח שהלויים יפרישו לכהנים 'תרומת מעשר' - ולדאוג לכך שכל אלה יגיעו לאוצרות המקדש, למקומות הנכונים (י, לח-מ);
י. גורלות להביא אחד מכל עשרה אנשים להתיישב בירושלים (יא, א).
מכל אלה נראה ברור, שהמקדש וירושלים התנהלו על ידי אותן המשפחות המכובדות, שהואשמו גם בקשרים עם טוביה וסַנבַלַט. עזרא בגיבוי נחמיה ניהל כאן מאבק עצום להחזיר את המקדש אל העם הפשוט, ולכן היה הכרח גמור, לא רק להדגיש את מצוות התורה על ביכורים ובכורות, תרומות ומעשרות, אלא גם להפוך את 'מחצית השקל' שמופיעה בתורה (שמות ל, יא-טז) כחובה חד פעמית לצורך מפקד, למס קבוע, נמוך אך שוויוני (משנה, מסכת שקלים), כדי להשיב את המקדש לעם, ואת העם למקדש.
מעניין, שחז"ל (ירושלמי שביעית פרק ו, א) נחלקו גם על התרומות והמעשרות אם "מדבר תורה נתחייבו", או "מאליהם קיבלו עליהם", שהרי לא היו עצמאים כמו בימי יהושע - "אבותיכם לא היה עליהם עול מלכות; אתם, אע"פ שיש עליכם עול מלכות" (=זרה)!
לפי זה, יש באמנה הרבה הרחבות, כמו 'מדרשי הלכה' מחמירים, כחלק מ'קדושה שנייה', שבשעת מצוקה קשה, הביא עזרא לעולם היהודי.
-------------------------------------------------------------------
[1] בבלי יומא סט ע"ב; ירושלמי ברכות פרק א', ו; מגילה פרק א', ה; פרק ג', ו; ועוד.
[2] בירושלמי מגילה (פרק א', ה) יש דעה שהיו 85 חותמים.
[3] ראו מאמרי 'אנשי הכנסת הגדולה הם חותמי האמנה במעמד עזרא ונחמיה', באתר שלי.
[4] בבלי מגילה יז ע"ב; ירושלמי ברכות פרק ב', ד.
[5] ראו פירוט במאמרי הנזכר בהערה 17.
[6] נגד המסחר בשבת ינהל נחמיה (י"ג) מאבק חריף מול הסוחרים הצורים, והיהודים שסחרו עמהם.
[7] נטישת החובות תואמת את מאבקו של נחמיה הנזכר לעיל (פרק ה').
[8] כנראה, שהשקל עבר פיחות משמעותי, ושליש שקל אז, היה שווה בערכו ל'מחצית השקל' של התורה.