לדעת את ה'

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" [פסוק ב]

אחת הסצנות המרכזיות במערך התיאולוגי של סיפורי יציאת מצרים מוצגת בפתיחת פרקינו: במפגש היסטורי מתעמתים מנהיגי שני המערכות – משה ופרעה - בפתיחתו של דו קרב תיאולוגי מיוחד במינו.  

אם נקשיב היטב למונחים הספציפיים אשר שם הכתוב בפיהם של שתי הדמויות – נמצא, כי מסתתרים מאחורי פשטי המקראות הדים למלחמה תיאולוגית עתיקת יומין.

טענתו של פרעה – לא ידעתי את ה' – אמורה לצלצל באוזן כל אדם המכיר את ספר דברים. אחד המוטיבים המרכזיים של ספר משנה תורה הינו הציווי 'לדעת' את ה', וכן בעוד כמה וכמה מקומות חוזר ומופיע השורש י.ד.ע בנוגע למצוות האמונה בקדוש ברוך הוא.

'ידיעת ה'' עומדת בשורש האמונה בקדוש ברוך הוא. בלעדיה אין אפשרות לשום קשר או התחברות בין האדם לבוראו - "דע לפני מי אתה עומד".

כאשר דוד המלך מצווה את בנו שלמה לצעוד בעקבותיו בדרך ה' הוא פותח את צוואתו במצוות ידיעת ה' : "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה" [דברי הימים א כח:ט].

את מרכזיותה של ידיעת הא-ל כבסיס התיאולוגיה היהודית ניתן למצוא גם בהגותו של הרמב"ם. כמסגרת ומעטפת לכל תוכן התורה והמצווה הא-לוהיים, הרמב"ם פותח את ספר משנה תורה במשפט – "יסוד היסודות ועמוד החכמות – לידע שיש שם מצוי ראשון..." והוא חותם את מפעלו בפסוק "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" [ישעיהו יא:ט].

ניתן לראות כי ההקשרים בהם מופיע הציווי לדעת את ה' לרוב מכילים בקרבם אזכור מפורש של יציאת מצרים והנגזרת התיאולוגית שלה לדורי דורות.

בכל התנ"ך יציאת מצריים מוצגת כאירוע תיאולוגי מכונן אשר מהווה הוכחה למעורבותו של הא-ל בעולם. הריה"ל בספר הכוזרי אף ראה ביציאת מצרים בסיס לשורש האמונה היהודית בבורא העולם.

יוצא מכל זה, כי המאבק ביציאת מצרים הוא בעצם המאבק על שורש האמונה.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער