לבקש סליחה זו מעלה

בסליחה ישנו ביטוי לצניעות וענווה המגיעות ממקום של מודעות עצמית עמוקה. אדם שמכיר בכך שטעה, ויותר מכך, שפגע באחרים, הוא אדם עניו, כזה היכול להכיר בחסרונות עצמו.

בסליחה ישנו גם ביטוי לצניעות בפן המעשי, כאשר אדם מגיע לבקש סליחה מרעהו הוא שם את עצמו מתחתיו, וכמו שמתאר זאת פס' ג בפרק: "עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ; לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ".

לאחר שאדם בא בכף רעו, התחייב לו לעניין מסוים ולא קיים את מה שסוכם, השאיר מולו חשבון פתוח, עניין הדורש טיפול, המחבר ממליץ לו "לך התרפס", היכנע, שים את עצמך תחתיו, ולא רק זאת אלא בנוסף "ורהב רעך", חזק את חברך ותן לו עליונות עליך.

אין ספק שהפסוק מבטא ענווה גדולה ויכולת הכרה עצומה בטעות, אשר עשויות להביא את האדם להתרפסות, לכניעה ולהשמת עצמו כאסקופה הנדרסת לעומת רעהו. סיטואציה כזו עשויה להצטייר כרמיסה עצמית מוגזמת, כמאמצים לא מכובדים הנעשים לעיתים לחינם, הרי איש לא מבטיח שהמחילה בוא תבוא.

אך יש לזכור דבר חשוב בהקשר הזה: אותו אדם המבקש סליחה, מחברו, או מבוראו, הוא הוא היוזם. הוא הוא המנהיג. איש לא כופה עלינו לבקש מחילה. מדובר בבחירה מודעת, עצמאית וחופשית לחלוטין. בחירה כזו מגיעה ממקום נעלה וגדול מאוד בנפש האדם. הנכונות להכיר את הפנימיות על שלל מגרעותיה ומעלותיה, להודות בטעויות, לומר זאת בקול, לומר זאת לאחרים, יש בה הרבה מן האומץ ומן המנהיגות.

מנהיג לוקח אחריות. מנהיג אמיתי יודע לבקש סליחה אם טעה. מנהיג אמיתי גם לא נבהל מטעויות. טעויות הרי קורות לכולם, המבחן הוא איך נראית ההתנהלות איתן לאחר שהן קרו. האם קיימת סליחה מתוך ענווה, או אינה.
___

הכותב הוא יושב ראש ארגון גשר לשעבר

באדיבות אתר 929