לא לסמוך על המצרים

הרקע לנבואה בפרקנו ובפרק הבא הוא החשש הגדול מפני עליית אשור על יהודה וירושלים בתקופת חזקיהו. ישעיהו שולל את ההישענות הצבאית על מצרים, ומנבא על כשלונה, והוא מפציר בשרי יהודה לבטוח בה׳ ולא לחשוש מפני המתקפה האשורית (א-יא), כשם שניבא לאחז בשעתו (פרק ז'). אלא ששרי יהודה, כאחז, מסרבים לשמוע לדבריו, ולכן תחילה יבואו למשבר עמוק (יב-יח) אך לבסוף משישנו את דרכם תבוא הישועה הגדולה, המרמזת למפלת סנחריב בירושלים (יט-לג).

א. ׳הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ׳ (ב): בפסוקים א-ז מבקר הנביא בחריפות את ירידת שרי יהודה למצרים לשם בקשת סיוע. מלבד הביקורת העקרונית על ההישענות על כח אחר, רמוזה כאן ביקורת נוספת הקשורה למצרים עצמה. עיינו בפרשת המלך בדברים י"ז,טז וחישבו – מה משמעות האיסור לשוב למצרים באותה דרך שבה יצאו ממנה?

ב. במהלך הפרק מתחולל שינוי עמוק ביחסו של העם ומנהיגיו לנביאים. עימדו על ההבדל בין היחס בחלק הראשון (ט-יא) ליחס בחלק השני (כ-כא), התייחסו לתפקיד ולאופי ה׳דרך׳ הנזכרת בשתי הפסקאות. מה יחולל את השינוי (ראו פסוקים טו-יח)?

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"