את פשר בקשתו של המתפלל במזמור ניתן, כך נראה, להבין בדרכים שונות, ולא בכדי, אלא כדי שיהיו המזמורים ראויים להיות תפילות בפי כל ישראל ובכל הזמנים.

 

המתפלל במזמור זה מבקש מאת ה' שישמרנו ממזימות הרשעים, ובקשה זו שני פנים לה: בחלק הראשון של המזמור הוא מבקש, שלא יתפתה להתחבר עם הרשעים, לא במחשבה ("אל תט לבי"; ד) לא בדיבור ("שיתה ה' שמרה לפי"; ג) ולא במעשה ("להתעולל עלילות ברשע"; ד), ובחלק השני של המזמור הוא מבקש שלא יפול בפח ובמוקשים של הרשעים.

את הקשר בין שני הפנים האלה אפשר לבאר בדרכים שונות:

א. אפשר שהרשעים האלה מפתים את הצדיק לעזוב את יראת ה' ולהתחבר אתם וליטול חלק במעשיהם הרעים. ופתוי זה עצמו הוא הוא המוקש שהם טומנים לצדיק...

ב. דרך אחרת לבאר את קשר הדברים במזמור היא, שהרשעים מבקשים לפתות את הצדיק לעזוב את דרך יראת ה'. וכשהצדיק עומד באמונתו ואינו מתפתה לדברי הרשעים, הם חורשים עליו מזימות וטומנים לו פח ללכדו ולאבדו.

ג. ויש אומרים, שהרשעים שבמזמור הם מושלי הגויים שגזרו על הצדיקים מישראל לעזוב את עבודת ה' ולעשות כמעשי הגויים, והם דנים ושופטים את המסרב לשמוע בקולם. ועל זאת המשורר מבקש: "שיתה ה' שמרה לפי" (ג) כלומר: שמרני שבעומדי לפני השופט הרשע לא אוציא מפי דבר שעשוי להשמע כאילו אני מתרצה לכפור באמונתי בה'...

וזו שיטתם של מזמורי תהלים שהם ערוכים בלשון הניתנת להתפרש בפנים רבים, כדי שיהיו המזמורים ראויים להיות תפילות בפי כל ישראל ובכל הזמנים...

מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר תהילים, סיכום מזמור קמא