לא להיגרר לשיטות הרֶשַע

ההשפעה הקשה ביותר של חבורות הרֶשַע וארגוני הטרור והפֶּשַע היא שהם גוררים אחריהם רבים וטובים לאותן השיטות ולאותו הרוע בגלל ההכרח להתגונן. לנגד עינינו אנו רואים איך ארגוני טרור קיצוניים גוררים מדינות שלמות למלחמות שלא חלמו עליהן ולא רצו בהן, וברור שאין מלחמות סטריליות, גם אם משתדלים למעט ברוע ככל האפשר.

בתפילה מיוחדת, שהלוואי ותתקבל לפני ה' כמו מנחה וקטורת, מבקש דוד הנרדף הצלה מאת ה', בלי להיגרר אחרי עלילות הרֶשַע, בלי לנהל מערכה נגדית בתחבולות דומות – בלי להרוג את שאול, המלך הרודף אחריו, אפילו ברגע שזה היה קל, ונראה כמזומן משמים – במערה, ובלילה (שמואל א כ"ד וכ"ו), אלא להישאר פסיבי, לנהל מודיעין רק לשם בריחה, ולשם מאמץ פסיכולוגי – כריתת כנף המעיל, ולקיחת החנית וצפחת המים – ולחסות רק בה'.

גדולתו של דוד הגיעה לשיאה דווקא שם – במערה, כשעצר בתוקף את אנשיו מלשלוח יד במלך שאול, ולסיים את הפחד ואת הבריחה במכת מחץ אחת, שנראה כאילו היא ממש מאת ה'. להישאר צדיק נרדף במצב כזה, מי עוד יכול?!

מרתק משחק המילים 'מלחמה' ו'לחם' ('לחם' משמעו גם בשר, כמו בקרבנות, "לֶחֶם אִשֶּה") – יש כאן רמז לסעודות מלכים בהן חותכים לחם, ובו בזמן מתכננים מזימות ועלילות מלחמה נגד יריב נרדף כדוד, המתחנן לא להשתתף בסעודות כאלה – "וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם".

מדהימים הרמזים למלך שָׁאוּל, שכמעט תפס את דוד "בְּמִדְבַּר מָעוֹן" ליד "סֶלַע הַמַּחְלְקֹת" (שמואל א כ"ג, כה-כח), אך נשמט ממנו בגלל התקפה פלִשתית. אחרי שכמעט פיזר את עצמות דוד ואנשיו "לְפִי שְׁאוֹל", במדבר יהודה, זה בדיוק מה שקרה לו ולבניו בהר הגלבוע, ולגופותיהם המוקעות "בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן" (=בית שאן; שמואל א ל"א, ח-י).

באדיבות אתר 929