לא הכל זהב

קולה של הנבואה חוזר אל הבימה, אחרי פרקי הזוהר של מלכות שלמה, שבמרכזם בית ה' ובית המלך. פרקי שלמה הם המקום היחיד בתנ"ך, שיש בו כבוד ויקר ואף התפעלות מִמַלכוּת אדם, מהחכמה, מהגדולה, מהעושר, וכמובן מבית המלך בצלו של בית ה' ומִגַדלוּת הרוח בתפילת שלמה.

כשחוזרת הביקורת הנבואית להישמע, חוזר גם הקול המוסרי - הגדולה והעושר שהשיג שלמה ביחסיו המסועפים עם מלכי האזור ובעזרת בנותיהם, נעלמים במבט הנבואי – המחיר המוסרי והדתי מודגש בטון חריף. "והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות, ואת בת פרעה... בהם דבק שלמה לאהבה... וַיַטוּ נשיו את לִבּוֹ..." (א-ד).

האם רק "לעת זקנת שלמה, נשיו הִטוּ את לבבו אחרי אלהים אחרים, ולא היה לבבו שלם עם ה'" (ד)? גדולי החכמים נחלקו בדבר: "רבי שמעון בן יוחַי אמר: אהב – ממש לזנות;... רבי יוסי אמר: למושכן לדברי תורה, ולקרבן תחת כנפי השכינה" (ירושלמי סנהדרין, פרק ב, ו). דעת רבי יוסי ניכרת בתיאור הביקור של מלכת שבא "לשם ה'" (י', א), ובסיכום נאומה הרשמי – "יהי ה' א-להיך ברוך..." (שם, ט). מן הסתם כל אחת מנשות שלמה החשובות הקריבה קרבן ונשאה דברים לשם ה', אולם בביקורת הנבואית מודגש החטא בחיתון עם נכריות בניגוד לאזהרת ה' בתורה, וזה תואם לדעת רבי שמעון בן יוחי, שהסטייה הייתה כבר מההתחלה.

שימו לב לפרטים – "הדד האדמי" חזר לאדום מיד אחרי מות יואב בן צרויה (כא-כב), ו"רזון בן אלידע" המריד את דמשק "כל ימי שלמה" (כה), וגם "ירבעם בן נבט אפרתי" חולל מרד ראשון בחיי שלמה - והנה מתגלים ימי מלכות שלמה באור הרבה פחות זוהר.

באדיבות אתר 929