מעומק הצרה – ולא ברור איזו צרה – נזכר המשורר ממשפחת אסף בסיפורי הישועה והניסים של יציאת מצרים, במיוחד בקריעת ים סוף, והוא זועק ותוהה – האמנם נשכחנו לנצח?
במזמורי 'אסף' לדורותיהם באה לידי ביטוי העזה גדולה בחשיפה מרחיקת לכת של לבטים קשים. רגשות יראה ואמונה מול מציאות מזעזעת המאיימת למוטט כליל את עולמו של המשורר המאמין, אשר ממשיך להיאחז באמונתו למרות הכל.
מזמורי 'אסף' אינם מדור אחד של "אסף ואחיו" מימי דוד (דברי הימים א טז, ז, לז; כה, א-ג), ולא רק צאצאים רחוקים מימי חזקיהו (דברי הימים ב כט, ל), כי אנו מוצאים כאן מזמורי חורבן גמור של העיר והמקדש (במיוחד עד ו-עט). לכן מדובר ביצירה רב דורית של 'אסף ובניו', מימי התפארת וההוד עד חורבן בית ראשון, ומעט אחריו.
_______
במזמורנו מעומק הצרה – ולא ברור איזו צרה – נזכר המשורר ממשפחת אסף בסיפורי הישועה והניסים של יציאת מצרים, במיוחד בקריעת ים סוף, והוא זועק ותוהה – האמנם נשכחנו לנצח? האם ה' זנח אותנו לעולמים? האם נותרה תקווה?
לכאורה, זהו מזמור הפוך לשיר הישועה במזמור הקודם (עו), אבל אם המזמור הקודם לא מתאר מציאות אלא חזון וציפייה, אזי ייתכן שיש קשר סמוי בין שני המזמורים – זכירת סיפורי הנפלאות מימי קדם בשעה קשה מאד, ותיאור הישועה המבוקשת כאילו היא כבר התרחשה.
באדיבות אתר 929