כרם נבות

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ד: הצעתו של אחאב לנבות ודחייתה
2. פס' ה-ו: תיאור המקרה על ידי אחאב לאיזבל
3. פס' ז-טז: תוכניתה של איזבל והריגתו של נבות
4. פס' יז-כו: הנבואה על סופו המר של בית אחאב
5. פס' כז-כט: כניעתו של אחאב לפני ה'

פרק זה קוטע, במידה מסוימת, את סיפור המלחמה של אחאב עם ארם הממשיך בפרק כ"ב. אפשר שסיפור זה הובא דווקא כאן על מנת ללמד על שני סוגי חטאים של אחאב: בפרק הקודם למדנו על חטאיו בתחום של בין אדם למקום ואילו כאן אנו למדים על חטאיו בתחום של בין אדם לחברו. רש"י כבר העיר על כך כאשר כתב בפירושו לפסוק א: "ויהי אחר הדברים האלה - עוד אחרת לקרב מיתתו". האברבנאל העיר שבעוד שבפרק כ' אחאב עשה חסד עם איש נכרי, בן הדד, כאן הוא מתנהג באכזריות כלפי בן עמו.

1. פס' א-ו: הצעתו של אחאב לנבות ודחייתה ותיאור המקרה לאיזבל

א. סיפור הסירוב של נבות מסופר שלוש פעמים, פעם אחת בפסוק ג, פעם שנייה במחשבתו של אחאב בפסוק ד ופעם שלישית כאשר הוא מספר על כך לאיזבל בפסוק ו. ניתן לראות שישנו פער בין שלושת הסיפורים: נבות אמר שני דברים: "חלילה לי מה'" (ג) - זהו חטא ערכי כלפי ה', "מתתי את נחלת אבותי לך" (שם). כאשר אחאב חושב על הדברים הוא מתמקד רק בחלק השני של דבריו: הוא משמיט את המילים "חלילה לי מה'", וחושב רק על המחויבות השבטית אותה ציין נבות. כאשר הוא מוסר את הדברים לאיזבל הוא מזכיר רק את הכרם ומשמיט את המילים "נחלת אבותי" ומשאיר רושם שמדובר באדם קמצן. כמו כן הוא מקדים את ה"לְךָ" לכרם ("לא אתן לְךָ את כרמי"; ו), על מנת להבליט שיש כאן משהו אישי. כמו כן, וכנראה מתוך אותה מגמה, בעוד שבפועל אחאב הציע קודם לתת לו שדה אחר, לאיזבל הוא סיפר קודם על הכסף שהציע.

ב. בכל מקרה, פסוק ד מתאר את אחאב כדמות ילדותית - הולך למיטה ולא מוכן לאכול משום שהכעיסו אותו. היוזמה היא של איזבל ומכאן אנו למדים שוב על כוחה הגדול בבית המלוכה.

2. פס' ז-טז: תוכניתה של איזבל והריגתו של נבות

העובדה שאיזבל נדרשת להצגה זו והיא ואחאב לא השתמשו בכוחם המלכותי, מלמדת כנראה על כך שדבר זה לא היה מתקבל אצל העם. למדנו, אם כן, על כך שסדרי הצדק והמשפט נשמרו בתקופה זו (וראו בהרחבה מה שכתב על כך רד"ק על פסוק י).

3. פס' יז-כו: הנבואה על סופו המר של בית אחאב

"הרצחת וגם ירשת" (יט) – נראה שהעובדה שאחאב נהנה מפירות מעשיה של איזבל ויורד אל הכרם ויורש אותו, מבלי לשאול מה קרה, מעבירה את האשמה גם אליו. השמחה במה שנעשה הופכת אותו לפושע.  

4. פס' כז-כט: כניעתו של אחאב לפני ה'

בפרק הקודם, שהסתיים אף הוא בתוכחה, אחאב מגיב בכעס לדבריו של הנביא. אולם כאן הוא חוזר בתשובה ונכנע לפני ה' (על פשר ההבדל ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב משה כהן). תיאור כניעתו מזכיר את תיאור כניעתם וחזרתם בתשובה של אנשי נינווה (יונה פרק ג').