אל מול ירמיהו הממשיל את הבוטח באדם לעץ הערער הגדל בתנאי המדבר הקשים, הרי שבתהילים אנו מוצאים שתפילת הערער המסמל את עם ישראל התקבלה. מהו הערער? ומה פשר הניגוד בין המקורות?
"וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלא תֵשֵׁב" (ירמיהו י"ז, ו).
ירמיהו ממשיל את הבוטח באדם לעץ הערער הגדל בתנאי המדבר הקשים וללא תקווה לימים טובים יותר. לעומתו, הבוטח בקב"ה דומה לעץ הזוכה לשפע מים ותנאי אקלים נוחים: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבא חם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצּרֶת לֹא יִדְאָג וְלא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (ירמיהו י"ז, ח).
בניגוד לחוסר התקווה של הערער בנבואת ירמיהו, הרי שבתהילים (ק"ב,יז-יח) אנו מוצאים שתפילת הערער, המסמל את עם ישראל, התקבלה: "כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ. פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם"
שֵׁם דומה לערער מופיע בעצתו של ירמיהו (מ"ח, ו) למואב: "נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר". אמנם בפסוק זה נכתב "ערוער" אך חלק מהמפרשים מזהים גם שם זה עם "ערער". למשל מצודת ציון מפרש: "כערוער - שם עץ מדברי וכן - והיה כערער בערבה". מפרשים אחרים מזהים את הערוער כשם מקום הנמצא במדבר. בתרגום יונתן נאמר: "עֲרָקוּ שֵׁיזִיבוּ נַפְשֵׁיכוֹן וַהֲווֹ כְּמִגְדַל עֲרוֹעֵר דְשָׁרָן בִשְׁכוּנִין בְּמַדְבְּרָא" (=ברחו והצילו את נפשותיכם ותהיו כמגדל ערוער השוכן במדבר). ערוער כשם עיר במואב מוזכרת בפרשת דברים (ב', לו): "מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן...". רש"י מביא את שני הפירושים: "כערוער - מגדל ערוער עשוי במדבר ואין סביביו יישוב כי אם שוכני אהלים ומגדל העומד באין ישוב נראה כחורבה, כן תירגם יונתן. ומנחם פירש כערוער שם עץ מעצי היער".
מתוך פסוקי המקרא ניתן ללמוד שהערער שוכן במדבר, אך אין בהם די פרטים המאפשרים לקבוע בוודאות את זהותו. בתרגום השבעים הגרסה היא "כערוד במדבר" ופירשו onos agrios כלומר חמור בר. פירוש זה איננו סביר לאור העובדה שבפסוקים עומת "ערער בערבה" עם "עץ שתול על מים" ולכן עלינו לשער שערער הוא שמו של צמח מדברי כלשהו. לצמח זה הוצעו כמה זיהויים (עליהם ניתן לקרוא במאמר המלא)
לדעת י. פליקס הזיהוי הנראה ביותר ל"ערער" המקראי הוא המופיע בתרגומים העתיקים (תרגום השבעים והוולגטה). התרגומים זיהו את ה"ערער" כעץ הנקרא בימינו אשל. כמה ממיני האשל גדלים בערבות ובמדבריות מלח. בקיץ עליהם נראים אפורים בגלל גבישי המלח שהם מפרישים ולבסוף הם מצהיבים ונושרים. ירמיהו שהכיר את נוף מדבר יהודה הנשקף מענתות ואת צמחי אזור ים המלח התייחס לתקופה קשה זו ואמר "ולא יראה כי יבוא טוב" (ירמיהו י"ז, ו). לעומת זאת ייתכן שדוד המלך שאמר שהקב"ה "פנה אל תפילת הערער" (תהילים ק"ב, ח) הדגיש את עונת האביב שבה האשל מתעורר לחיים ומתכסה בפריחה ורודה (אשל מרובע) או לבנה (אשל היאור).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך גליונות "שבת בשבתו"