כסילות - תכונה מולדת או בחירה?

פרשנות היא עניין עָדִין. לכאורה, מטרת העל של הפרשנים היא להסביר לקורא את הכתובים ולהבהיר את הקשיים בהבנתם. אבל אם כך, מה הצורך בפרשנים רבים כל כך, ומדוע נוספים פירושים למאגר בכל דור ודור עד ימינו אלה? האם לא הובהרו הכתובים כל צרכם זה מכבר?

התשובה לתמיהות אלה פשוטה יותר כאשר עוסקים בפרשנות דרשנית, שעיקרה הוא המסר החינוכי-אקטואלי שהדרשנים מבקשים ללמד את קהלם. מסרים שכאלה ודאי מתחדשים בכל עת ובכל מקום ומצדיקים דרשות חדשות לבקרים. אבל מה סודם של "הפשטות המתחדשים בכל יום" (כהגדרת רשב"ם בפירושו לבראשית ל"ז, ב)? הפשט הרי אמור לפרש את הכתוב כמשמעו הראשוני, וככזה היינו מצפים לפירוש פשט אחד או מקסימום שניים.

דוגמה מעניינת למחלוקת פרשני פשט, שנובעת ככל הנראה מתפיסות עולם שונות, מצויה בפירושי האחים לבית קמחי, שני פרשני פשט ספרדים מראשית המאה השלוש עשרה, על הפסוק: "לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה, וְלֶב אָיִן?" (טז)

בכור האחים ר' משה קמחי פירש: "בעבור מה העניין הזה שיש מחיר (ממון) ביד כסיל שיוכל לקנות בו חכמה, ואין לו לב שיחפוץ ללמוד?" ר' משה מאמין ביכולתו של כל אדם ללמוד ולהחכים, ומצר על בחירתם של רבים להישאר בכסילותם, למרות שיש להם מספיק כסף כדי לשלם את שכר הלימוד. לדידו, הבורות היא בחירה.

לעומתו, אחיו הצעיר ממנו, ר' דוד (רד"ק), פירש: "מה יועיל לכסיל להוציא ממונו ללמֹד חכמה, ואין לו לב נבון שיוכל ללמוד אותה, כי בטבעו לעשות כסילות, והוא הפך לחכמה".

לדידו של רד"ק, כסילות היא תכונה מולדת ומי ש"זכה" בה לא יוכל להעמיק בלימוד, אף אם ישלם כל מחיר. השאלה בפסוק היא, אם כך, שאלה רטורית ותשובתה בצידה. אין כל ערך לנסות להשקיע מאמץ וכספים בהוראת אדם שאין לו כישרון ללימוד.

מי מהאחים קרוב יותר למשמעות הראשונית של ספר משלי? היושר האקדמי מחייב להעדיף את דעת רד"ק, כיוון שרוחו של הספר מבחינה היטב בין חכם ובין כסיל – הבדלה שנראית מהותית וגנטית. ועם זאת, אני מעדיף את פירושו של רמ"ק, כיוון שבעידן שלנו אנו דוגלים בדעה שאין דרך אחת ללמוד ולהשכיל, וכל תלמיד יוכל להצליח בלימודו, אם רק יפגוש במורה המתאים ובדרך החינוך הנכונה עבורו.

באדיבות אתר 929