כמה ימים אוכלים מצות?

התשובה על שאלה זו קשורה במגמת פרשתנו כולה. נקודת מבטה של פרשתנו על המועדות היא מבחינת קישורם אל 'המקום אשר יבחר ה''. דיני הפסח וחג המצות הנידונים בפסוקים א-ח נידונים אף הם מן ההיבט הזה: אילו מהם חייבים להיעשות במקום אשר יבחר ה', ואילו מהם תקפים גם מחוץ למקום הזה. רוב הדינים הנזכרים כאן הם כאלו שיש לקיימם במקום אשר יבחר, אולם ישנם דינים 'המתפשטים' מן המקום אשר יבחר אל מחוצה לו, והתפשטות זו נעשית בשני ממדים: בממד המקום ובממד הזמן.
איסור חמץ קשור אמנם בקרבן הפסח הנעשה במקום אשר יבחר, כפי שנאמר בפסוק ג "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ", אך הוא מתפשט החוצה אל הגבולין, כנאמר בפסוק ד "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים".
מצוַת אכילת מצה – אף היא קשורה בקרבן הפסח, כנאמר בפסוק ג "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי". אולם רק ביום הראשון אכילתה תהא במקום אשר יבחר. בבוקרו של היום השני תמו החובות הקשורים במקום זה, וישראל פונים לאהליהם. אולם חג המצות ממשיך. פסוק ח מזכיר את מצוות החג התקפות גם בימים הבאים של החג, כשישראל מצויים כבר באהליהם: אכילת המצה נמשכת בששת הימים הללו, ועצירה ממלאכה ביום השביעי (כמו ביום הראשון) נוהגת גם בשוב האדם לביתו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון